כלכלת ישראל – ביקורת חלק ב' (משבר שנות השמונים)

חלק א' כאן.

1. הקדמה

בספרו טוען זעירא כי בשנות השמונים לא ניתן לזהות משבר כלכלי שהוא חלק ממחזורי העסקים, בניגוד לכלכלנים אחרים שזיהו משבר:

"יש מקום לערער על הזיהויים האלה…

בשנים 1983 עד 1985 היתה אכן ירידה בהשקעה ובצריכה הפרטית, אבל חשוב לזכור כי הנתונים מן השנים האלה די בעייתיים, בגלל הקפיצה הגדולה בשיעור האינפלציה…

יתר על כן, תרשים 14 בפרק 2 מראה כי משנת 1973 ועד 1993 צמח התוצר לעובד במגזר העסקי בשיעור יציב מאוד, ואין בו כל סימן למיתונים בשנת 1979 ובשנים 1983-1984"

כדאי להתעכב על סוגיה זו (היה או היה מיתון בשנים 1983-1985?) מכיוון שהתקופה המדוברת מהווה נקודת קיצון בכלכלה הישראלית – המשבר בשנות השמונים הביא לשינוי משמעותי בכלכלת המאקרו הישראלית, בהתבגרות המוסדות הכלכליים (עצמאות בנק ישראל ועליית קרנו של משרד האוצר למשל), הקטנת החוב והגירעון הממשלתי, פתיחה לתחרות של ענפי משק, צמצום סובסידיות ומשטר תקציבי ממשלתי אחראי.

כעיקרון, אי הגדרת התקופה כמחזור עסקים אינו מביא להתעלמות מהשינויים הללו, שגם זעירא מכיר בהם בספרו – אולם לתפיסתי, הטיעונים של זעירא מביאים להפחתת החשיבות של המיתון בתפיסת הקורא, ולכן הטיעונים שלו ראויים לבחינה, במיוחד לאור העובדה שנכללו משברים זניחים יחסית בכלכלה הישראלית (1989 ו-2009) ברשימת מחזורי העסקים.

נוסף על כך, זעירא מנתח את מספר המשברים לאורך השנים ומסיק מכך מסקנות שונות (שלא נדון בהן כאן), ולכן הגדרת משבר נוסף יכולה לחזק או להחליש אותן.

דיון נפרד וחשוב שיעלה כאן הוא האבחנה בין מחזורים פיננסיים למחזורים כלכליים, וזאת למרות שלא קיימות סדרות נתונים מספקים בישראל לבצע זאת (ראו הסבר מבנק ישראל כאן) – ננסה לבחון את התאמת הסימנים הרבים שהמשבר שבו נעסוק הוא משבר המשלב את שניהם.

2. סיכום טענותיו של זעירא

א. התוצר לעובד במגזר העסקי צמח באותן שנים ללא שוני מקו המגמה הרב שנתית.

ב. הייתה ירידה בהשקעות ובצריכה הפרטית, אך הנתונים אינם טובים בגלל שיעור האינפלציה באותן שנים.

3. התייחסות לטענותיו של זעירא

בטענתו הראשונה של זעירא, שהתוצר העסקי לעובד לא השתנה מקו המגמה, הוא פשוט טועה – התוצר העסקי לשעת עבודה בישראל כן יורד בשנת 1984, גרף הלוגריתם שהוא בדק כנראה אינו רגיש מספיק כדי להבחיו בשינוי הזה.

הנה נתוני הלמ"ס מבנק ישראל:

הגדרת פריון העבודה מתחתית המסמך:

ניתן אולי לטעון שזה אינו שינוי משמעותי, אך הטיעון שהתוצר לשעת עבודה לא השתנה מקו המגמה הוא לא נכון. ביחס לעלייה ארוכת טווח של 2.0% על פי זעירא, זה לא נראה שינוי שאינו משמעותי.

הנה בנוסף גרף של בנק ישראל משנת 1986:

הטיעון השני, טיעון האינפלציה, מעורר שתי שאלות, השאלה הראשונה שואלת על היקף הירידה של ההשקעה והצריכה הפרטית באותן שנים, הרי אם הירידה דרמטית, גם אי דיוקים במדידה יכולים לתפוס אותה.

התשובה לשאלה זו היא שהירידה דרמטית – בהשקעות היתה ירידה אדירה של 7% בשנת 1984 ו-12.2% בשנת 1985; בצריכה הפרטית היתה ירידה משמעותית גם כן של 6.9% בשנת 1984 ועליה של 1.3% בלבד בשנת 1985:

השאלה השנייה היא לגבי התפלגות השינויים (למשל עקב חוסר דיוק בין חודשים שהתרגם לתוצאות שונות בין רבעונים), אך ההסתייגות של זעירא מצריכה הסבר מדוע כאשר בוחנים נתונים מתקופה של מספר שנים, הם אינם משקפים את המציאות אפילו בנתונים אגרגטיביים – וככל שאינם משקפים את המציאות האם משתנה גם הניתוח לאחריהם? האם הפער חייב להיות קיים עד היום והיכן הוא נפסק? לשאלות אלו אין מענה בספרו של זעירא.

בפועל, אפילו צריכת החשמל הכוללת בישראל ירדה בשנים המדוברות בשיעור משמעותי למרות גידול האוכלוסייה, וזהו משתנה מתווך טוב לזיהוי פעילות כלכלית בכלכלות מתעוררות ובעולם השלישי. לתפיסתי, הטיעון שקשה למדוד האם היה משבר בגלל האינפלציה הוא חלש – הרי ניתן להיעזר במשתנים מתווכים לגבי מצב הכלכלה, שזעירא לא עושה בהם שימוש.

נקודה תמוהה נוספת מהפרק על מחזורי העסקים, היא תרשים שבו זעירא בוחן את המיתונים באופן סטטיסטי, בו נראה בבירור המיתון של השנים 1984-1985, למרות זאת, הוא אינו מתייחס לסוגיה הזו כלל.

***

דיון צד

נקודה חשובה, שלא נבחנה בספרו של זעירא היא האם סוגיית הייצור התעשייתי, שהיה מרכיב חשוב מאוד באותה התקופה בכלכלה הישראלית, רלוונטי למדידת נתוני מיתון בישראל בניגוד לכלכלות שנשענות על משק מקומי כמו ארה"ב.
ככל שערך המטבע והכלכלה הישראלית נפגעים, צפוי שהייצוא יגבר (הוא נהיה זול יותר במונחי מטבע זר) – כאשר הייצור התעשייתי מהווה חלק משמעותי ממנו, מדובר במדד שיכול להטעות אם מסתכלים עליו. לדוגמה, היצוא הישראלי צמח בשיעורים חריגים של 13.6% ו-10.0% בשנים 1984 ו-1985, בזמן שהיבוא ירד. באותה התקופה, משקל התעשייה בייצוא היה משמעותי, ולכן היינו מצפים שלמרות מיתון בישראל, אם התרחש, הוא לא ישתקף באופן מלא בתוצר העסקי באופן מלא בגלל משקל הייצוא התעשייתי כפי שהתרחש בפועל.

***

4. הגדרות בין לאומיות מקובלות למיתון

ככלל, ישנן 3 הגדרות מקובלות למיתון במחזורי עסקים ברמה הבין לאומית – הגישה "הפשוטה", גישת ה-NBER שמתארך מיתונים בארה"ב וגישת ה-CEPR שמתארך מיתונים בגוש האירו.

בנוסף, קיימת הגדרה מקובלת למיתון במחזור העסקים הפיננסי.

א. הגישה הפשוטה

בשוק ההון העולמי מקובל לזהות מיתונים על פי ההגדרה של שני רבעונים רצופים של ירידה בתמ"ג. הגדרה זו הינה חד משמעית ומתארכת באופן קל לזיהוי מיתונים כלכליים, ומקובלת בספרות הכלכלית האמפירית ועל ידי חוקרים מובילים (ראו כאן ע"י ה-BIS), ואף מוזכרת בהגדרת ה-NBER (שלא נוהג על פיה) ומעידה בפני עצמה שמדובר בגישה מקובלת.

ב. גישת ה-NBER

גישה זו בוחנת מספר משתנים כלכליים (multivariate approach) ומתארכת מיתונים והתרחבות בכלכלה על בסיס החלטות וועדה מיוחדת, ההגדרה היא כדלקמן (קישור):

The NBER does not define a recession in terms of two consecutive quarters of decline in real GDP. Rather, a recession is a significant decline in economic activity spread across the economy, lasting more than a few months, normally visible in real GDP, real income, employment, industrial production, and wholesale-retail sales.

כלומר, תנאי הבסיס הינם:

1. תקופה ארוכה ממספר חודשים – המשברים הקצרים ביותר שהוגדרו על ידי הוועדה ארכו 6 חודשים.
2. בעלת ירידה משמעותית בפעילות הכלכלית כפי שנצפה בתמ"ג ריאלי, הכנסה ריאלית, אבטלה, ייצור תעשייתי ומכירות מסחר וקמעונאות.

ג. גישת ה-CEPR

הגישה האירופאית דומה יחסית לגישת ה-NBER ומשלבת במידה מסוימת את הגישה הפשוטה עם עוד משתנים, הנה ההגדרה (קישור):

“a significant decline in the level of economic activity, spread across the economy of the euro area, usually visible in two or more consecutive quarters of negative growth in GDP, employment and other measures of aggregate economic activity for the euro area as a whole.”

הנתונים אותם בוחנת הוועדה (קישור) הם בפועל:

1. תוצר מקומי גולמי
2. השקעות
3. ייצור תעשייתי
4. אבטלה

ד. הגדרת מיתון פיננסי

המחזור הפיננסי שונה מהמחזור הריאלי, על אף שהם לעיתים באים ביחד (1929,2008 בארה"ב למשל, 2011-2013 באירופה).

שני כלכלנים מובילים שעוסקים בנושא הזה שנים רבות ובעלי משקל אקדמי לא מבוטל, Borio & Drehmann, מגדירים מיתונים פיננסיים כשינוי מקו המגמה של היקף האשראי ומחירי הנכסים, כאשר הם מתואמים מאוד למשברים פיננסיים (קריסה של בנקים).

הנה ההקדמה של מאמר חשוב שלהם בנושא (קישור):

חוקרים אחרים בוחנים את אירועי קריסות וחילוצי הבנקים על מנת להגדיר מיתון פיננסי, למשל במאמר של Romer (קישור):

***
5. השוואה מתודולוגית על פי הגישות השונות

לצורך הבחינה, נסתכל על התקופה בין השנים 1983 ל-1985 – טענתי היא שבוודאי היה משבר פיננסי בישראל באותן השנים על פי שתי הגישות המקובלות לזיהוי משברים פיננסיים – והוא בוודאי היה חמור יותר מהמשבר של 2008-2009 שזעירא כן בחר לציין במחזורי העסקים. נוסף על כך, המשבר כלל כמעט את מרכיבי הזיהוי של הגישות השונות לזיהוי מיתונים במחזורי העסקים.

א. הגישה הפשוטה – בישראל היו מספר רבעונים של מיתון בשנים הללו – הנה הנתונים הרבעוניים מדו"ח בנק ישראל בשנת 1986:

התוצר ירד בחלק מהרבעונים ברצף בשלושת השנים האלה, לפני התחשבות בגידול האוכלוסייה.

ב. נבחן את מדדי גישות ה-NBER וה-CEPR ביחד, שכן הם די דומים:

1. מבחינת משך התקופה המינימלית הראינו כבר שהתקופה ממושכת מספיק.

2. תמ"ג ו-GDI (המקובל בגישה האמריקאית) – ירדו:

3. אבטלה – עלתה מרמה של פחות מ-5% לקרוב ל-7% בזמן קצר במקביל לירידה בשיעור ההשתתפות והתעסוקה, זו לא נראית כמו עלייה בשיעור האבטלה הטבעי:

4. שכר ריאלי ירד:

5. הבעייתיות במדידת הירידה בייצור התעשייתי בישראל הוזכרה קודם לכן, בענפי המסחר והשירותים לא מצאתי נתונים ישירים, פרט להיקף הצריכה של מוצרים שוטפים ורכישת מוצרים בני קיימא (כמויות), שנראה שירדו משמעותית בשנת 1984:

ג. גישת המשברים הפיננסיים

על פי גישת רומר ורומר, בוודאי התרחש בשנות השמונים משבר פיננסי בישראל שגרם להלאמת הבנקים.

על פי הגישה של חוקרי ה-BIS, נבחן האם היו ירידות במחירי הדירות ובאשראי. חשוב לציין שבאותן שנים הממשלה הייתה בעלת הבנקים ולמעשה שלטה בהיצע האשראי וכך עודדה למשל את ענף הבנייה שהיה במשבר מתמשך, והחליטה דרך בנקים לתעשייה על אופן התמיכה בסקטורים שונים.

מחירי הדירות ירדו רק לקראת סוף 1985:

אי הירידה המשמעותית ברוב התקופה של מחירי הדירות מוסברת על ידי בנק ישראל באשראי שניתן ע"י הממשלה שאפשר להנשים את הקבלנים, אם כי ירידות המחירים הגיעו ל-15% תוך שנה:

האשראי למשק (שימו לב שהאשראי למשק המקומי ירד ב-20% ביחס לשנת 1983, ובכ-10% כולל אשראי מוכוון לייצוא):

סיכום

טענותיו של זעירא כי לא היה מיתון משום סוג שהוא (זעזוע בביקושים, בפריון או פיננסי) בתחילת שנות השמונים הן שגויות – גם אם נקבל טענות היפותטיות בדבר מידת החריגות מקווי המגמה של הכלכלה הריאלית, אין שום טיעון משכנע או התייחסות למשבר פיננסי, שהעובדות ביחס למתודולוגיה הכלכלית המקובלת מראות שמדובר בזעזוע פיננסי באופן חד משמעי.