מדינות סקנדינביה לא בליגה של ארה"ב

הקדמה

המדד המקובל ביותר למדידת איכות החיים בעולם הוא התמ"ג לנפש, הוא בעל יתרונות רבים ובין היתר בעל קורלציה למדדי איכות חיים אחרים כגון תוחלת חיים, תמותת תינוקות, דמוקרטיה ואפילו אי שיוויון ברמה מסוימת.
ישנם מדדים נוספים שמופיעים (ונעלמים) חדשות לבקרים, רובם בקורלציה גבוהה עם התמ"ג שמייתר את הסיבוך ביצירת מדד חדש (והשוואות היסטוריות) – היתרון המשמעותי שמחזיק את התמ"ג כאינדיקטור מוביל הוא העובדה שהוא קל יחסית לחישוב וקיימים לגביו נתונים לתקופות ארוכות במיוחד ולמדינות רבות.

חשוב לזכור שהמדד נוצר ומשמש למדידת תפוקה ולא לאיכות חיים, אם כי יש היגיון רב בעובדה שככל שקיימים יותר מוצרים סביב בני אדם איכות חייהם משתפרת, שכן קיימת להם יכולת גדולה יותר בהגדרה לבחור מוצרים שישמשו אותם ויגרמו להם להפיק אושר, הנאה וכד'.

הרשומה הזו נועדה להפריך את התפיסה המקובלת בציבור בישראל (וקיימת גם בשלל מדינות אחרות) לפיה ארה"ב ומדינות סקנדינביה נמצאות באותה רמת חיים, ושהמדינות הצפון אירופאיות הצליחו להשיג את החלום האמריקאי עם מדיניות כלכלית שונה לחלוטין.

בנושאים מסוימים אכן איכות החיים בסקנדינביה גבוהה ביחס למדינות המפותחות – אולם במדדים כוללים של צריכה, הכנסה פנויה ובהתייחס לגודל האוכלוסייה – החלום האמריקאי כמעט חסר תקדים ביצירת עושר כולל למעמדות הנמוכים ביחס לעולם כולו ולמדינות הסקנדינביות.

אין שום ספק שאלו הרואים בממדי אי שוויון את עיקר ההישג האנושי, הסקנדינביות (וכמה מדינות נחשלות) עומדות בראש הפירמידה – אולם אחת השאלות הרלוונטיות שעולות היא, האם ישנן דוגמאות לקידום רוב האוכלוסייה, כולל העניים, באופן שעולה על רמת החיים במדינות אחרות?

אם ניקח כדוגמאות את ארה"ב ושוויץ, נראה על פניו (בהמשך הרשומה) שכן. כמובן שיכולות להיות אינספור סיבות להבדלים בין המדינות ולא ניתן לבודד את כולן – אולם על מנת לדון על בסיס עובדתי, צריך להכיר את הנתונים ולהכיר בכך שבנקודת המוצא הנוכחית, ארה"ב ושוויץ מראות רמת חיים גבוהה משמעותית משל מדינות רווחה קלאסיות.
פעמים רבות הדיון הציבורי בישראל ובמדינות אחרות נודד בין תיאור החסרונות ב"ארץ האפשרויות הלא מוגבלות" בארה"ב ל"גן העדן" השוכן בסקנדינביה – הדיון בד"כ נוטה לשטחיות ומשעמם כיוון שהוא מורכב בעיקר מהעצמה והגזמה של העדפות אידאולוגיות אישיות, בעיקר על הציר שבין חופש כלכלי לשוויון.

הרשומה תעסוק בהשוואת רמת החיים בין המדינות השונות – אבל בפרמטרים פחות מוכרים לרמת חיים ולא בהשוואת התוצר לנפש בלבד, שמעוות את התמונה בהשוואת מדינות מפותחות.

א. צריך מדדים אחרים לאיכות חיים?

בד"כ, מדדים חדשים לאיכות חיים (ויש עשרות כאלה) לא מספרים כמעט שום סיפור חדש למי שעוקב אחר הנתונים – הם פחות או יותר בקורלציה די גבוהה עם התוצר לנפש ואומרים מעט מאוד לאדם הממוצע.

ישנם דברים שאינם מדידים בצורה מהימנה או מוסכמת בעולם וניתן להטות אותם עם אג'נדה מסוימת – כגון אושר המושפע מנורמות חברתיות, איכות הסביבה שתלויה ביעדים מקומיים (זיהום) או בינלאומיים (פליטת גזי חממה) או מדדי בריאות בויכוח בין תוחלת החיים ותוחלת חיים בריאים.

אבל בכל זאת, קיימות בעיות עם תרגום התוצר לנפש לרמת החיים, נציג מספר אפשרויות תיאורטיות, הקיימות להן דוגמאות גם בעולם האמיתי:

1. נניח מדינה מסוימת, בה חלק משמעותי מהתוצר החדש מגיע לתקציב הביטחון לטובת רכש של מערכות נשק חדשות – במדינה כזו, איכות החיים של האזרחים אינה משתפרת בקצב גידול התוצר לנפש, אלא רק בקצב הגידול פחות רכש מערכות הנשק – מכיוון שהן אינן מהוות מוצר צריכה של האזרחים (ההוצאה רק מאפשרת את רמת החיים). אפשר להחליף את מערכות הנשק בכל הוצאה ממשלתית קולקטיבית – מערכת משפט, משטרה, ניהול ממשלתי וכד' (ניואנסים נסביר בהמשך).
דוגמה למדינה כזו היא ישראל בשנות השבעים.

2. נניח מדינה מסוימת, בה עובדים אנשים רבים שמייצרים תוצר רב אך אינם נחשבים אזרחים במדינה. אנשים אלו נספרים במונה (התוצר) אך לא במכנה (לנפש), ולכן התוצר לנפש ישקף במדינה כזו מספר "גבוה מדי".
דוגמה למדינה כזו היא לוקסמבורג.

3. נניח מדינה קטנה בעלת עודף ייצוא משמעותי (עודף בחשבון השוטף) לאורך זמן. במדינה כזו התוצר לנפש יהיה גבוה מאשר רמת החיים בפועל, היא צוברת נכסים שיעלו את רמת החיים רק בעתיד.
דוגמה למדינה כזו היא שוויץ (ונורבגיה).

4. נניח מדינה בעלת פער הפוך מהקודמת, שהעולם שולח לה מוצרים (יבוא) שמשפרים את רמת חיים הנוכחית, במדינה כזו רמת החיים גבוהה מהתוצר לנפש.
מדינה כזו היא ארה"ב.

5. נניח מדינה שבה רשומות חברות בינ"ל בהן נרשמות הכנסות בהיקפים גבוהים (הן מייצאות) אשר הכסף לא משמש לצריכה מקומית ולכן רמת החיים נמוכה מאשר התוצר שנרשם.
מדינה כזו היא אירלנד.

ב. המדד לאיכות חיים

על מנת להתגבר על הסוגיות והבעיות האפשריות שעלו בפרק הקודם, יש לבצע התאמה כלשהי ולהגדיר רמת חיים באופן כלשהו.

למזלנו, ה-OECD וה-Eurostat (הלמ"ס של גוש האירו) יצרו מדד שמודד רווחה (או רמת חיים) במקום תפוקה, הוא נקרא Actual Individual Consumption או AIC בקיצור.
בעברית המדד נקרא "צריכה אינדיבידואלית למעשה" – לצורך הנוחות נשתמש בקיצור האנגלי.

הנה ההסבר שלהם מדוע המדד הזה טוב יותר מאשר התוצר לנפש:

המדד מגדיר את הצריכה של משקי הבית כרמת חיים, אך מכיוון שחלק מהשירותים מסופקים ע"י הממשלה, זה עניין קצת מסובך.

הבעייתיות נובעת מכך שלא ניתן פשוט לקחת את ההוצאות לצריכה של משקי הבית, מכיוון שממשלה מסוימת יכולה לתת שירות מסוים "בחינם" (על חשבון כספי מיסים) לאזרחים, כמו למשל בריאות או חינוך, בעוד שממשלה אחרת תבחר לא לקחת את מיסים ולא לספק את השירותים (או לספק במידה מועטה) ואם פשוט ניקח את הצריכה בפועל של משקי הבית – היא תראה בצורה לא נכונה שרמת החיים במדינה השנייה גבוהה יותר.

לכן, החלוקה שמתבצעת היא בין צריכה אינדיבידואלית לצריכה קולקטיבית – הרעיון הוא לספור את צריכת משקי הבית יחד עם הצריכת השירותים ממשלתיים שלא נועדו לטובת הכלל, או להפריד את הצריכה שאינה יכולה להיות מיוחסת למשקי הבית – הנקראת בשפה כלכלית "מוצר ציבורי" (בעיקרה היא צבא, משטרה, מערכת משפט, תשתיות וניהול ממשלתי).

כלומר, התיקון כן כולל הוצאות ממשלתיות שניתן לייחס אותן לאינדיבידואלים במדינה, למשל הוצאות בריאות וחינוך (אבל לא ההוצאות של משרד החינוך לטובת עצמו), כך שניתן להשוות בין מדינות שונות, גם אם חלקן בוחר לקחת מיסים ולתת שירותים. אופן המדידה אינו נעשה לפי המחיר שהממשלה דורשת, כיוון ששירותים ממשלתיים לפעמים ניתנים בחינם או במחיר שאינו מחיר שוק, והדרך המקובלת היא לסכום את ההוצאות בגינן ולחלק לכלל האוכלוסייה – התוצאה תהיה בהכרח ממוצעת בלבד.

הנה תרשים המתאר את המרכיבים שנכנסים לחישוב:

*הערה: NPISHs אלו מוסדות ללא כוונת רווח המשרתים משקי בית (non-profit institutions serving households); לדוגמה, קופות חולים בישראל.

המדד בעל מספר חולשות, לא קריטיות, שנובעות מהנחות מסוימות בבסיס החישוב שלו – אולם הוא עדיין נותן הערכה טובה יותר מהתוצר לנפש לרמת החיים.

חולשה מרכזית שאפשר לחשוב עליה, היא שהוא מניח שמוצרים ציבוריים מאפשרים את רמת החיים ולא חלק מהם – ההפרדה גורמת למוצרים ציבוריים להיות אקסוגניים לקביעת רמת החיים, כלומר הם סוג של הוצאה שצריך להשקיע ברמה מסוימת (ושונה בין מדינות, בלי לקחת עמדה לגבי טיבה).

הדוגמה הקלה היא הוצאות ביטחון; דוגמה יותר מסובכת היא משטרה או כבישים – אפשר לטעון שמדינה מסוימת בה הכבישים מוזנחים או המשטרה לא מתפקדת יכולה להראות רמת חיים גבוהה יותר; למעשה, זה טיעון חלש לאור הידע שקיים בכלכלה לגבי חשיבות המוסדות להתפתחות הכלכלית – אין באמת דוגמאות שבהן יש חריגה משמעותית בעניין הזה ומדינות מפותחות הן בעלות מערכת משפט, משטרה וכבישים טובים כמעט תמיד. גם אם מישהו יחשוב על דוגמת תשתית הכבישים בארה"ב לעומת סטנדרטים אירופאים, מדובר בשיעור זניח מההוצאה שאינה מהווה באמת גורם שמשנה את המשוואה לגבי אף מדינה.

ג. אז מי המדינה הכי טובה?

לפי המדד הזה, ארה"ב, ובפער עצום על מדינות אחרות – התרשים הבא מתאר את היחס בין התוצר לנפש לעומת AIC לנפש:

על פי נתוני ה-OECD וה-EU, רמת החיים בארה"ב גבוהה משמעותית מכל העולם המפותח.
היא למשל פי 1.4 משבדיה ודנמרק, וגבוהה גם מרמת החיים של נורבגיה, לוקסמבורג ושוויץ אשר עוקפות אותה בחישוב התוצר לנפש.

בבחינה של נתונים ממועד העדכון האחרון בשנת 2015, ארה"ב מרחיבה את הפער (אם כי המדד קצת יותר תנודתי מהתמ"ג ולא כדאי להסיק מסקנות על העניין למגמות ארוכות טווח):

(מקור)

סימנתי את המדינות שנוטות לכלכלת שוק בכחול כהה, לעומת מדינות שנוטות להיות מדינות רווחה בכתום בהיר – שימו לב שרמת החיים, פרט לנורבגיה (שהיא נסיכות נפט), גבוהה במדינות עם כלכלת שוק באופן משמעותי.

אפשר לראות גם שאירלנד קרובה לישראל והתמ"ג הגבוה שלה אינו ביטוי לרמת חיים גבוהה, ושישראל כמובן מאחור – ויש לה עוד הרבה לאן להשתפר.

מדובר בתופעה ארוכת שנים, ושאינה נובעת מבחירה בשנים מסוימות – באתר ה-OECD קיימת השוואה משנת 1996 ועד 2015 ביחס לממוצע ה-OECD, ולאורך כל השנים האלו בולטת ארה"ב ברמת חיים יוצאת דופן:

ד. מאיפה נובעים הפערים?

המחשבה הראשונה כשחושבים על הנתון הזה, היא שמדובר בתרגיל שנועד להעצים בצורה ייחודית את החלום האמריקאי. אך זהו רפלקס מוטעה.

הפערים המשמעותיים בין ה-GDP לבין ה-AIC בין המדינות, הם לא בעקבות ניכוי ההוצאה הממשלתית הקולקטיבית, שאולי לא מצליחה למדוד את ההוצאה הממשלתית במדינות הרווחה באופן מוצלח כל כך.
אפשר לראות את הנתון של הוצאה ממשלתית קולקטיבית גם כיעילות ממשלתית (המחיר שאנחנו נדרשים לשלם עבור הבסיס למדידת רמת החיים) + הוצאות ביטחון, כאשר מאירים את הנתון באופן הזה, רואים שארה"ב וישראל מוציאות יותר ממדינות הרווחה לטובת רמת החיים הזו (כנראה בגלל הוצאות ביטחון):

משמעות הנתונים הינה שאם היו כוללים את ההוצאה הקולקטיבית, ארה"ב הייתה בעלת פער גדול יותר מהמדינות הסקנדינביות.

הפער בין ה-GDP ל-AIC נובע בגלל שני מרכיבים אחרים בחשבונות הלאומיים – השקעה גולמית בנכסים קבועים (Gross fixed capital formation) והפער הכולל בין היבוא לייצוא.
הפערים אינם טריוויאלים להבנה ונובעים מסיבות שונות ממדינה למדינה, אך הנקודה החשובה לענייננו היא שגודלם אינו מבטא רמת חיים טובה יותר בהווה, ומכאן לצורך מדידת רמת חיים טהורה לצורך השוואה בין מדינות עדיף להפחיתם.

ה. זו המצאה שלך כדי לשקר באמצעות סטטיסטיקה?

כמובן שלא חשבתי על הסוגיה לבדי והיא ידועה.

במסמך שנכתב ע"י חוקרים בעלי שם (ביניהם פול קרוגמן) שסוקר את הסוגיה, הוא מתאר את חולשותיו של התוצר במדידת רמת חיים:

סוקר את הבעייתיות בדיון הציבורי ואת השוני בין מדינות:

וממליץ על מעבר למדד שהוא למעשה ה-AIC:

למעוניינים בהרחבה נוספת, יש את הרשומה המצוינת של Random critical analysis שמסבירה בפירוט רב ונכנסת לעומקן של סוגיות טכניות ומהותיות שונות (יש לכותב אג'נדה שמתוארת באריכות ובמספר רב של רשומות שהוצאות הבריאות בארה"ב, המותאמות ל-AIC אבל לא ל-GDP אינן "גבוהות מידי" – זו דעה מעניינת ששווה להכיר).

ו. סוגיה חשובה – מה עם העניים ומעמד הביניים?

המדד של ה-AIC לא בנוי (עדיין?) להתמודד עם נתונים לגבי העשירונים, ולכן יש ללכת למדדים סטנדרטיים יותר, של חלוקת הכנסות ביחס לעשירונים שונים באוכלוסייה – הרי ייתכן שמשקי הבית שחיים טוב יותר הם רק העשירים, בעוד העניים הם בעלי שיניים רקובות, תולעים בקיבה ואוספים אוכל מפחי הזבל, כפי שנטען בעיתון כלכליסט ע"י ציפי שמילוביץ':

לצורך השוואה כזו, לקחתי את תקרות (נקודות החיתוך) העשירונים השונים במדינות אירופה ובארה"ב, שמשמעותן נקודת המעבר בין עשירונים – נקודת החיתוך של 10% לדוגמה היא שמי שהכנסתו נמוכה מהכנסה זו ייחשב עשירון תחתון וכן הלאה.
מכיוון שהנתונים לא נאספים ע"י ה-OECD, הוצאתי את הנתונים בשנת 2015 למדינות אירופה מה- EU-SILC Survey (שם הנתון הוא Distribution of income by quantiles – Top cut-off point והוא מותאם לכוח קנייה; קישור) ובארה"ב מהלמ"ס (Table A-2; קישור) שמהווים את אותו הנתון.

הנה התוצאות ב-$ מותאם כח קנייה לנקודות חיתוך ההכנסות של העשירונים עד החציון:

החל מהעשירון השני, אזרח אמריקאי הוא בעל הכנסה גבוהה יותר לאזרח שבדי, דני, נורבגי ושוויצרי שנמצא באותו מיקום בחלוקת העשירונים.
בעשירון הראשון, רק אזרחי שוויץ ונורבגיה עשירים מאזרח אמריקאי שנמצא באותו המיקום (שבדים ודנים עדיין בעלי הכנסה פנויה נמוכה יותר אבסולוטית, בלי להזכיר את שאר העולם).

נכון, המדד הזה לא מתחשב בשירותים הממשלתיים שמקבל כל אזרח – אולם התפיסה המקובלת של הכנסה פנויה גבוהה במדינות סקנדינביות ביחס לארה"ב היא בהחלט שגויה, הסכומים השוטפים לרמת החיים העומדים לרשות משפחה סקנדינבית לא דומים לארה"ב (פרט אולי, לעניים ביותר).
ברמת העשירונים שהם לא בקבוצת ה-20%/30% העניים ביותר באוכלוסייה, רמת החיים נמוכה משמעותית במדינות סקנדינביה מארה"ב. קשה להאמין שסך הקצבאות והשירותים הממשלתיים שניתנים להם מחפים על הפערים ברמת החיים שנובעים מההכנסה הפנויה.

מצ"ב גרף השוואתי בו מופיעה אותה החלוקה עד העשירון העליון:

העושר האמריקאי במונחי הכנסה פנויה בלתי נתפס בהשוואה כזו, גם ביחס לשוויץ ונורבגיה, ובמיוחד לאור גודלה של ארה"ב והאוכלוסייה ההטרוגנית שלה.

חציון ההכנסה האמריקאי עומד 56,500$ PPP כאשר הבאות אחריה הן לוקסמבורג (36,200$ PPP) שוויץ (33,100$ PPP) ונורבגיה (32,500$ PPP); חציון ההכנסה הפנויה בסקנדינביות הקלאסיות (שבדיה ודנמרק) עומד על סכום קטן מחצי מחציון ההכנסה הפנויה האמריקאי (22-23 אלף$ PPP) – זו בכלל לא אותה ליגה כשמדברים על מעמד הביניים והעשירונים העליונים.

סיכום

מדד ה-AIC משקף את רמת החיים הממוצעת טוב יותר התוצר שמודד תפוקה – מדובר בדעה מבוססת ומקובלת, ללא קשר לתפיסות עולם של כלכלת שוק או חברתית, אם כי התפיסה הזו אינה נפוצה עדיין בציבור הרחב ובתקשורת.

רמת החיים כפי שהיא משתקפת ממדד זה מראה שארה"ב היא המפעל הטוב בעולם לרמת חיים גבוהה, העולה פי 1.4 ויותר על מדינות רווחה קלאסיות כמו שבדיה ודנמרק, ובאופן כללי גם מדינות אחרות בעלות כלכלות שוק, כגון אוסטרליה ושוויץ, עוקפות באופן משמעותי את מדינות סקנדינביה.

השימוש במדד הזה הגיוני יותר לצורך מדידת רמת החיים בכך שהוא מצמצם עיוותים הקיימים בשימוש בתוצר – בין היתר הוא מציג תמונה טובה יותר לגבי מדינות שונות בהן יש עיוותים משמעותיים בנתוני התוצר כמו אירלנד, לוקסמבורג, נורבגיה, שוויץ וקוריאה.

כפי שהראיתי בתרשימים האחרונים, גם ההכנסה הפנויה של העשירונים התחתונים בארה"ב גבוהה אבסולוטית מהעשירונים התחתונים במדינות הסקנדינביות, וכאשר מסתכלים על החציון, מעמד הביניים והעשירונים העליונים מדובר בהפרשים משמעותיים ביותר, שמציבים את ארה"ב בעולם אחר, ואולי בכלל לא בר השוואה, ביחס למדינות סקנדינביות "רגילות".

רמת חיים כפי שהיא נמדדת במדדים כלכליים (ולא משנה איזה) לא יכולה לשקף את כל עולם המושגים והתובנות לגבי המדיניות הכלכלית הנכונה ולא מביאה בחשבון את כלל היבטי איכות החיים, כמו אי השיוויון, התרומה להתחממות הגלובלית, רמת הרפואה או החינוך ועוד, אולם היא כן משקפת מדידה בעלת ערך עליו יחליט המתבונן, הניתנת להשוואה בסטנדרטים בינלאומיים ושווה לכל הפחות להביא אותה בחשבון כאשר משווים בין מדינות, תרבויות ותוצאות מדיניות שונים.

בשורה התחתונה, בפעם הבאה שאתם שומעים על רמת החיים בכלכלות השוק בראשות ארה"ב ביחס למדינות סקנדינביה, תזכרו שהן כיום בכלל לא באותה ליגה.