מדינות סקנדינביה לא בליגה של ארה"ב

הקדמה

המדד המקובל ביותר למדידת איכות החיים בעולם הוא התמ"ג לנפש, הוא בעל יתרונות רבים ובין היתר בעל קורלציה למדדי איכות חיים אחרים כגון תוחלת חיים, תמותת תינוקות, דמוקרטיה ואפילו אי שיוויון ברמה מסוימת.
ישנם מדדים נוספים שמופיעים (ונעלמים) חדשות לבקרים, רובם בקורלציה גבוהה עם התמ"ג שמייתר את הסיבוך ביצירת מדד חדש (והשוואות היסטוריות) – היתרון המשמעותי שמחזיק את התמ"ג כאינדיקטור מוביל הוא העובדה שהוא קל יחסית לחישוב וקיימים לגביו נתונים לתקופות ארוכות במיוחד ולמדינות רבות.

חשוב לזכור שהמדד נוצר ומשמש למדידת תפוקה ולא לאיכות חיים, אם כי יש היגיון רב בעובדה שככל שקיימים יותר מוצרים סביב בני אדם איכות חייהם משתפרת, שכן קיימת להם יכולת גדולה יותר בהגדרה לבחור מוצרים שישמשו אותם ויגרמו להם להפיק אושר, הנאה וכד'.

הרשומה הזו נועדה להפריך את התפיסה המקובלת בציבור בישראל (וקיימת גם בשלל מדינות אחרות) לפיה ארה"ב ומדינות סקנדינביה נמצאות באותה רמת חיים, ושהמדינות הצפון אירופאיות הצליחו להשיג את החלום האמריקאי עם מדיניות כלכלית שונה לחלוטין.

בנושאים מסוימים אכן איכות החיים בסקנדינביה גבוהה ביחס למדינות המפותחות – אולם במדדים כוללים של צריכה, הכנסה פנויה ובהתייחס לגודל האוכלוסייה – החלום האמריקאי כמעט חסר תקדים ביצירת עושר כולל למעמדות הנמוכים ביחס לעולם כולו ולמדינות הסקנדינביות.

אין שום ספק שאלו הרואים בממדי אי שוויון את עיקר ההישג האנושי, הסקנדינביות (וכמה מדינות נחשלות) עומדות בראש הפירמידה – אולם אחת השאלות הרלוונטיות שעולות היא, האם ישנן דוגמאות לקידום רוב האוכלוסייה, כולל העניים, באופן שעולה על רמת החיים במדינות אחרות?

אם ניקח כדוגמאות את ארה"ב ושוויץ, נראה על פניו (בהמשך הרשומה) שכן. כמובן שיכולות להיות אינספור סיבות להבדלים בין המדינות ולא ניתן לבודד את כולן – אולם על מנת לדון על בסיס עובדתי, צריך להכיר את הנתונים ולהכיר בכך שבנקודת המוצא הנוכחית, ארה"ב ושוויץ מראות רמת חיים גבוהה משמעותית משל מדינות רווחה קלאסיות.
פעמים רבות הדיון הציבורי בישראל ובמדינות אחרות נודד בין תיאור החסרונות ב"ארץ האפשרויות הלא מוגבלות" בארה"ב ל"גן העדן" השוכן בסקנדינביה – הדיון בד"כ נוטה לשטחיות ומשעמם כיוון שהוא מורכב בעיקר מהעצמה והגזמה של העדפות אידאולוגיות אישיות, בעיקר על הציר שבין חופש כלכלי לשוויון.

הרשומה תעסוק בהשוואת רמת החיים בין המדינות השונות – אבל בפרמטרים פחות מוכרים לרמת חיים ולא בהשוואת התוצר לנפש בלבד, שמעוות את התמונה בהשוואת מדינות מפותחות.

א. צריך מדדים אחרים לאיכות חיים?

בד"כ, מדדים חדשים לאיכות חיים (ויש עשרות כאלה) לא מספרים כמעט שום סיפור חדש למי שעוקב אחר הנתונים – הם פחות או יותר בקורלציה די גבוהה עם התוצר לנפש ואומרים מעט מאוד לאדם הממוצע.

ישנם דברים שאינם מדידים בצורה מהימנה או מוסכמת בעולם וניתן להטות אותם עם אג'נדה מסוימת – כגון אושר המושפע מנורמות חברתיות, איכות הסביבה שתלויה ביעדים מקומיים (זיהום) או בינלאומיים (פליטת גזי חממה) או מדדי בריאות בויכוח בין תוחלת החיים ותוחלת חיים בריאים.

אבל בכל זאת, קיימות בעיות עם תרגום התוצר לנפש לרמת החיים, נציג מספר אפשרויות תיאורטיות, הקיימות להן דוגמאות גם בעולם האמיתי:

1. נניח מדינה מסוימת, בה חלק משמעותי מהתוצר החדש מגיע לתקציב הביטחון לטובת רכש של מערכות נשק חדשות – במדינה כזו, איכות החיים של האזרחים אינה משתפרת בקצב גידול התוצר לנפש, אלא רק בקצב הגידול פחות רכש מערכות הנשק – מכיוון שהן אינן מהוות מוצר צריכה של האזרחים (ההוצאה רק מאפשרת את רמת החיים). אפשר להחליף את מערכות הנשק בכל הוצאה ממשלתית קולקטיבית – מערכת משפט, משטרה, ניהול ממשלתי וכד' (ניואנסים נסביר בהמשך).
דוגמה למדינה כזו היא ישראל בשנות השבעים.

2. נניח מדינה מסוימת, בה עובדים אנשים רבים שמייצרים תוצר רב אך אינם נחשבים אזרחים במדינה. אנשים אלו נספרים במונה (התוצר) אך לא במכנה (לנפש), ולכן התוצר לנפש ישקף במדינה כזו מספר "גבוה מדי".
דוגמה למדינה כזו היא לוקסמבורג.

3. נניח מדינה קטנה בעלת עודף ייצוא משמעותי (עודף בחשבון השוטף) לאורך זמן. במדינה כזו התוצר לנפש יהיה גבוה מאשר רמת החיים בפועל, היא צוברת נכסים שיעלו את רמת החיים רק בעתיד.
דוגמה למדינה כזו היא שוויץ (ונורבגיה).

4. נניח מדינה בעלת פער הפוך מהקודמת, שהעולם שולח לה מוצרים (יבוא) שמשפרים את רמת חיים הנוכחית, במדינה כזו רמת החיים גבוהה מהתוצר לנפש.
מדינה כזו היא ארה"ב.

5. נניח מדינה שבה רשומות חברות בינ"ל בהן נרשמות הכנסות בהיקפים גבוהים (הן מייצאות) אשר הכסף לא משמש לצריכה מקומית ולכן רמת החיים נמוכה מאשר התוצר שנרשם.
מדינה כזו היא אירלנד.

ב. המדד לאיכות חיים

על מנת להתגבר על הסוגיות והבעיות האפשריות שעלו בפרק הקודם, יש לבצע התאמה כלשהי ולהגדיר רמת חיים באופן כלשהו.

למזלנו, ה-OECD וה-Eurostat (הלמ"ס של גוש האירו) יצרו מדד שמודד רווחה (או רמת חיים) במקום תפוקה, הוא נקרא Actual Individual Consumption או AIC בקיצור.
בעברית המדד נקרא "צריכה אינדיבידואלית למעשה" – לצורך הנוחות נשתמש בקיצור האנגלי.

הנה ההסבר שלהם מדוע המדד הזה טוב יותר מאשר התוצר לנפש:

המדד מגדיר את הצריכה של משקי הבית כרמת חיים, אך מכיוון שחלק מהשירותים מסופקים ע"י הממשלה, זה עניין קצת מסובך.

הבעייתיות נובעת מכך שלא ניתן פשוט לקחת את ההוצאות לצריכה של משקי הבית, מכיוון שממשלה מסוימת יכולה לתת שירות מסוים "בחינם" (על חשבון כספי מיסים) לאזרחים, כמו למשל בריאות או חינוך, בעוד שממשלה אחרת תבחר לא לקחת את מיסים ולא לספק את השירותים (או לספק במידה מועטה) ואם פשוט ניקח את הצריכה בפועל של משקי הבית – היא תראה בצורה לא נכונה שרמת החיים במדינה השנייה גבוהה יותר.

לכן, החלוקה שמתבצעת היא בין צריכה אינדיבידואלית לצריכה קולקטיבית – הרעיון הוא לספור את צריכת משקי הבית יחד עם הצריכת השירותים ממשלתיים שלא נועדו לטובת הכלל, או להפריד את הצריכה שאינה יכולה להיות מיוחסת למשקי הבית – הנקראת בשפה כלכלית "מוצר ציבורי" (בעיקרה היא צבא, משטרה, מערכת משפט, תשתיות וניהול ממשלתי).

כלומר, התיקון כן כולל הוצאות ממשלתיות שניתן לייחס אותן לאינדיבידואלים במדינה, למשל הוצאות בריאות וחינוך (אבל לא ההוצאות של משרד החינוך לטובת עצמו), כך שניתן להשוות בין מדינות שונות, גם אם חלקן בוחר לקחת מיסים ולתת שירותים. אופן המדידה אינו נעשה לפי המחיר שהממשלה דורשת, כיוון ששירותים ממשלתיים לפעמים ניתנים בחינם או במחיר שאינו מחיר שוק, והדרך המקובלת היא לסכום את ההוצאות בגינן ולחלק לכלל האוכלוסייה – התוצאה תהיה בהכרח ממוצעת בלבד.

הנה תרשים המתאר את המרכיבים שנכנסים לחישוב:

*הערה: NPISHs אלו מוסדות ללא כוונת רווח המשרתים משקי בית (non-profit institutions serving households); לדוגמה, קופות חולים בישראל.

המדד בעל מספר חולשות, לא קריטיות, שנובעות מהנחות מסוימות בבסיס החישוב שלו – אולם הוא עדיין נותן הערכה טובה יותר מהתוצר לנפש לרמת החיים.

חולשה מרכזית שאפשר לחשוב עליה, היא שהוא מניח שמוצרים ציבוריים מאפשרים את רמת החיים ולא חלק מהם – ההפרדה גורמת למוצרים ציבוריים להיות אקסוגניים לקביעת רמת החיים, כלומר הם סוג של הוצאה שצריך להשקיע ברמה מסוימת (ושונה בין מדינות, בלי לקחת עמדה לגבי טיבה).

הדוגמה הקלה היא הוצאות ביטחון; דוגמה יותר מסובכת היא משטרה או כבישים – אפשר לטעון שמדינה מסוימת בה הכבישים מוזנחים או המשטרה לא מתפקדת יכולה להראות רמת חיים גבוהה יותר; למעשה, זה טיעון חלש לאור הידע שקיים בכלכלה לגבי חשיבות המוסדות להתפתחות הכלכלית – אין באמת דוגמאות שבהן יש חריגה משמעותית בעניין הזה ומדינות מפותחות הן בעלות מערכת משפט, משטרה וכבישים טובים כמעט תמיד. גם אם מישהו יחשוב על דוגמת תשתית הכבישים בארה"ב לעומת סטנדרטים אירופאים, מדובר בשיעור זניח מההוצאה שאינה מהווה באמת גורם שמשנה את המשוואה לגבי אף מדינה.

ג. אז מי המדינה הכי טובה?

לפי המדד הזה, ארה"ב, ובפער עצום על מדינות אחרות – התרשים הבא מתאר את היחס בין התוצר לנפש לעומת AIC לנפש:

על פי נתוני ה-OECD וה-EU, רמת החיים בארה"ב גבוהה משמעותית מכל העולם המפותח.
היא למשל פי 1.4 משבדיה ודנמרק, וגבוהה גם מרמת החיים של נורבגיה, לוקסמבורג ושוויץ אשר עוקפות אותה בחישוב התוצר לנפש.

בבחינה של נתונים ממועד העדכון האחרון בשנת 2015, ארה"ב מרחיבה את הפער (אם כי המדד קצת יותר תנודתי מהתמ"ג ולא כדאי להסיק מסקנות על העניין למגמות ארוכות טווח):

Capture1.PNG

(מקור)

סימנתי את המדינות שנוטות לכלכלת שוק בכחול כהה, לעומת מדינות שנוטות להיות מדינות רווחה בכתום בהיר – שימו לב שרמת החיים, פרט לנורבגיה (שהיא נסיכות נפט), גבוהה במדינות עם כלכלת שוק באופן משמעותי.

אפשר לראות גם שאירלנד קרובה לישראל והתמ"ג הגבוה שלה אינו ביטוי לרמת חיים גבוהה, ושישראל כמובן מאחור – ויש לה עוד הרבה לאן להשתפר.

מדובר בתופעה ארוכת שנים, ושאינה נובעת מבחירה בשנים מסוימות – באתר ה-OECD קיימת השוואה משנת 1996 ועד 2015 ביחס לממוצע ה-OECD, ולאורך כל השנים האלו בולטת ארה"ב ברמת חיים יוצאת דופן:

6לכידה

ד. מאיפה נובעים הפערים?

המחשבה הראשונה כשחושבים על הנתון הזה, היא שמדובר בתרגיל שנועד להעצים בצורה ייחודית את החלום האמריקאי. אך זהו רפלקס מוטעה.

הפערים המשמעותיים בין ה-GDP לבין ה-AIC בין המדינות, הם לא בעקבות ניכוי ההוצאה הממשלתית הקולקטיבית, שאולי לא מצליחה למדוד את ההוצאה הממשלתית במדינות הרווחה באופן מוצלח כל כך.
אפשר לראות את הנתון של הוצאה ממשלתית קולקטיבית גם כיעילות ממשלתית (המחיר שאנחנו נדרשים לשלם עבור הבסיס למדידת רמת החיים) + הוצאות ביטחון, כאשר מאירים את הנתון באופן הזה, רואים שארה"ב וישראל מוציאות יותר ממדינות הרווחה לטובת רמת החיים הזו (כנראה בגלל הוצאות ביטחון):

Capture2

משמעות הנתונים הינה שאם היו כוללים את ההוצאה הקולקטיבית, ארה"ב הייתה בעלת פער גדול יותר מהמדינות הסקנדינביות.

הפער בין ה-GDP ל-AIC נובע בגלל שני מרכיבים אחרים בחשבונות הלאומיים – השקעה גולמית בנכסים קבועים (Gross fixed capital formation) והפער הכולל בין היבוא לייצוא.
הפערים אינם טריוויאלים להבנה ונובעים מסיבות שונות ממדינה למדינה, אך הנקודה החשובה לענייננו היא שגודלם אינו מבטא רמת חיים טובה יותר בהווה, ומכאן לצורך מדידת רמת חיים טהורה לצורך השוואה בין מדינות עדיף להפחיתם.

ה. זו המצאה שלך כדי לשקר באמצעות סטטיסטיקה?

כמובן שלא חשבתי על הסוגיה לבדי והיא ידועה.

במסמך שנכתב ע"י חוקרים בעלי שם (ביניהם פול קרוגמן) שסוקר את הסוגיה, הוא מתאר את חולשותיו של התוצר במדידת רמת חיים:

Capture3.PNG

סוקר את הבעייתיות בדיון הציבורי ואת השוני בין מדינות:

Capture4

וממליץ על מעבר למדד שהוא למעשה ה-AIC:

Capture5

למעוניינים בהרחבה נוספת, יש את הרשומה המצוינת של Random critical analysis שמסבירה בפירוט רב ונכנסת לעומקן של סוגיות טכניות ומהותיות שונות (יש לכותב אג'נדה שמתוארת באריכות ובמספר רב של רשומות שהוצאות הבריאות בארה"ב, המותאמות ל-AIC אבל לא ל-GDP אינן "גבוהות מידי" – זו דעה מעניינת ששווה להכיר).

ו. סוגיה חשובה – מה עם העניים ומעמד הביניים?

המדד של ה-AIC לא בנוי (עדיין?) להתמודד עם נתונים לגבי העשירונים, ולכן יש ללכת למדדים סטנדרטיים יותר, של חלוקת הכנסות ביחס לעשירונים שונים באוכלוסייה – הרי ייתכן שמשקי הבית שחיים טוב יותר הם רק העשירים, בעוד העניים הם בעלי שיניים רקובות, תולעים בקיבה ואוספים אוכל מפחי הזבל, כפי שנטען בעיתון כלכליסט ע"י ציפי שמילוביץ':

Capture8

לצורך השוואה כזו, לקחתי את תקרות (נקודות החיתוך) העשירונים השונים במדינות אירופה ובארה"ב, שמשמעותן נקודת המעבר בין עשירונים – נקודת החיתוך של 10% לדוגמה היא שמי שהכנסתו נמוכה מהכנסה זו ייחשב עשירון תחתון וכן הלאה.
מכיוון שהנתונים לא נאספים ע"י ה-OECD, הוצאתי את הנתונים בשנת 2015 למדינות אירופה מה- EU-SILC Survey (שם הנתון הוא Distribution of income by quantiles – Top cut-off point והוא מותאם לכוח קנייה; קישור) ובארה"ב מהלמ"ס (Table A-2; קישור) שמהווים את אותו הנתון.

הנה התוצאות ב-$ מותאם כח קנייה לנקודות חיתוך ההכנסות של העשירונים עד החציון:

Capture6.PNG

החל מהעשירון השני, אזרח אמריקאי הוא בעל הכנסה גבוהה יותר לאזרח שבדי, דני, נורבגי ושוויצרי שנמצא באותו מיקום בחלוקת העשירונים.
בעשירון הראשון, רק אזרחי שוויץ ונורבגיה עשירים מאזרח אמריקאי שנמצא באותו המיקום (שבדים ודנים עדיין בעלי הכנסה פנויה נמוכה יותר אבסולוטית, בלי להזכיר את שאר העולם).

נכון, המדד הזה לא מתחשב בשירותים הממשלתיים שמקבל כל אזרח – אולם התפיסה המקובלת של הכנסה פנויה גבוהה במדינות סקנדינביות ביחס לארה"ב היא בהחלט שגויה, הסכומים השוטפים לרמת החיים העומדים לרשות משפחה סקנדינבית לא דומים לארה"ב (פרט אולי, לעניים ביותר).
ברמת העשירונים שהם לא בקבוצת ה-20%/30% העניים ביותר באוכלוסייה, רמת החיים נמוכה משמעותית במדינות סקנדינביה מארה"ב. קשה להאמין שסך הקצבאות והשירותים הממשלתיים שניתנים להם מחפים על הפערים ברמת החיים שנובעים מההכנסה הפנויה.

מצ"ב גרף השוואתי בו מופיעה אותה החלוקה עד העשירון העליון:

Capture7

העושר האמריקאי במונחי הכנסה פנויה בלתי נתפס בהשוואה כזו, גם ביחס לשוויץ ונורבגיה, ובמיוחד לאור גודלה של ארה"ב והאוכלוסייה ההטרוגנית שלה.

חציון ההכנסה האמריקאי עומד 56,500$ PPP כאשר הבאות אחריה הן לוקסמבורג (36,200$ PPP) שוויץ (33,100$ PPP) ונורבגיה (32,500$ PPP); חציון ההכנסה הפנויה בסקנדינביות הקלאסיות (שבדיה ודנמרק) עומד על סכום קטן מחצי מחציון ההכנסה הפנויה האמריקאי (22-23 אלף$ PPP) – זו בכלל לא אותה ליגה כשמדברים על מעמד הביניים והעשירונים העליונים.

סיכום

מדד ה-AIC משקף את רמת החיים הממוצעת טוב יותר התוצר שמודד תפוקה – מדובר בדעה מבוססת ומקובלת, ללא קשר לתפיסות עולם של כלכלת שוק או חברתית, אם כי התפיסה הזו אינה נפוצה עדיין בציבור הרחב ובתקשורת.

רמת החיים כפי שהיא משתקפת ממדד זה מראה שארה"ב היא המפעל הטוב בעולם לרמת חיים גבוהה, העולה פי 1.4 ויותר על מדינות רווחה קלאסיות כמו שבדיה ודנמרק, ובאופן כללי גם מדינות אחרות בעלות כלכלות שוק, כגון אוסטרליה ושוויץ, עוקפות באופן משמעותי את מדינות סקנדינביה.

השימוש במדד הזה הגיוני יותר לצורך מדידת רמת החיים בכך שהוא מצמצם עיוותים הקיימים בשימוש בתוצר – בין היתר הוא מציג תמונה טובה יותר לגבי מדינות שונות בהן יש עיוותים משמעותיים בנתוני התוצר כמו אירלנד, לוקסמבורג, נורבגיה, שוויץ וקוריאה.

כפי שהראיתי בתרשימים האחרונים, גם ההכנסה הפנויה של העשירונים התחתונים בארה"ב גבוהה אבסולוטית מהעשירונים התחתונים במדינות הסקנדינביות, וכאשר מסתכלים על החציון, מעמד הביניים והעשירונים העליונים מדובר בהפרשים משמעותיים ביותר, שמציבים את ארה"ב בעולם אחר, ואולי בכלל לא בר השוואה, ביחס למדינות סקנדינביות "רגילות".

רמת חיים כפי שהיא נמדדת במדדים כלכליים (ולא משנה איזה) לא יכולה לשקף את כל עולם המושגים והתובנות לגבי המדיניות הכלכלית הנכונה ולא מביאה בחשבון את כלל היבטי איכות החיים, כמו אי השיוויון, התרומה להתחממות הגלובלית, רמת הרפואה או החינוך ועוד, אולם היא כן משקפת מדידה בעלת ערך עליו יחליט המתבונן, הניתנת להשוואה בסטנדרטים בינלאומיים ושווה לכל הפחות להביא אותה בחשבון כאשר משווים בין מדינות, תרבויות ותוצאות מדיניות שונים.

בשורה התחתונה, בפעם הבאה שאתם שומעים על רמת החיים בכלכלות השוק בראשות ארה"ב ביחס למדינות סקנדינביה, תזכרו שהן כיום בכלל לא באותה ליגה.

16 תגובות בנושא “מדינות סקנדינביה לא בליגה של ארה"ב

  1. תודה, מעניין מאוד, אם כי לאחרונה אני חושב שההשוואות האלו בין מדינות מסוות הטרוגניות עצומה שקיימת בתוך מדינות, למשל בין אזורים שונים בארצות הברית. אם מה שבאמת מעניין אותנו זה רמת חיים, אני נוטה להאמין שעדיף להשוות ערים ולא מדינות. שאלה מעניינת אחרת היא מה רמת חיים של אדם נתון בכל מדינה, במקום של האנשים שחיים בה כרגע. כלומר, נניח מישהו עם IQ נתון, מה תהיה רמת החיים שלו בכל מדינה. יתכן שעבור בעלי IQ נמוך רמת החיים תהיה גבוהה יותר בשבדיה, אבל עבור בעלי IQ גבוהה אני די בטוח שארה"ב מזנקת לטופ.

    Liked by 1 person

  2. אתה באמת מאמין שככל שיש יותר מוצרים המקיפים אותנו, כך איכות החיים משתפרת? שמוצרים באופן כללי מביאים לרמת אושר גבוהה יותר? שיש קשר בין רמת חיים לאיכות חיים? בכלל, לאורך הפוסט נראה שיש בעיניך זהות מושגית בין רמת חיים לאיכותם.
    נ.ב. צר לי שאינני כלכלנית מדופלמת ובכל זאת מגיבה כאן. אשתדל להימנע להבא 🙂

    אהבתי

    1. היי דרורה, את בהחלט מוזמנת להגיב כאן גם להבא – אין חסמי כניסה.

      לגבי סוגיית היקף הצריכה כמדד לרמת חיים – אכן מדובר בנושא שהוא לא טריוויאלי, אולם כפי שציינתי הוא מתואם פעמים רבות עם מרכיבים אחרים שאנו מחשיבים כרמת חיים גבוהה, כגון בריאות טובה, תמותת ילודים נמוכה, זיהום אוויר ומים נמוכים ועוד ועוד.
      צריך לשים לב שמדובר בצריכה לא של מוצרים בלבד אלא גם של שירותים – בין אם הם אישיים כמו סיוע פסיכולוגי, ובין אם הם עסקיים כמו עו"ד, כלומר צריכה לא מתייחסת בהכרח למוצרים.

      בכל מקרה, בסוגיה הזו יש ספרות ענפה (אליה הפניתי), ואני התייחסתי לרווחה כפי שהיא מוגדרת בכלכלה – לא חייבים לקבל את כל התזה של מדידת איכות חיים בהיבט הזה (למרות שזו דעה די מקובלת בעולם).

      אהבתי

      1. השאלה שלי נכתבה בעקבות האמירה שלך " יש היגיון רב בעובדה שככל שקיימים יותר מוצרים סביב בני אדם איכות חייהם משתפרת, שכן קיימת להם יכולת גדולה יותר בהגדרה לבחור מוצרים שישמשו אותם ויגרמו להם להפיק אושר, הנאה וכד'."
        ההרחבה שלך בתגובה אכן משנה קצת את האמירה.
        מודה שההתייחסות שלי לאיכות חיים אכן שונה מהדעה המקובלת. רוב הדברים שמביאים לי אושר אינם קשורים כלל להוצאה כספית אם כי הידיעה שאני *יכולה* לשלם גם מביאה סוג של שלוות נפש שטובה לאיכות חיים.

        אהבתי

  3. רשומה מאוד מעניינת, אבל השאלה נשאלת אם כל כך הרבה מהייתרון של ארהב נובע מעודף ייבוא על ייצוא האם היא תהייה מקום טוב לחיות בו גם בעתיד הנראה לעין?
    אמנם נדמה היה שבמשך שנים הם יכולים להדפיס כסף ולקנות איתו כמעט ללא גבול בלי יותר מדי השלכות, אבל אם הדולר ימשיך לרדת והדומיננטיות הבינלאומית שלהם תמשיך להיות תחת מתקפה חזקה ממזרח נשמה לי שמתישהו הם כבר לא יוכלו לתחזק את רמת החיים שלהם בצורה כזו.

    אהבתי

      1. ההון שחונה שם שייך לאנשים אחרים כמובן, אבל הסיבה שהוא שם הוא יכולות של התושבים וסביבה רגולטורית מסויימת. כל עוד האוכלוסיות שומרות על רמת מיומנות גבוהה ואין שינוי משמעותי בסביבה העסקית אני מניח שהם יוכלו להמשיך לגדול, תיאורטית, עד להודעה חדשה. אצל ארה"ב אני חושש (חושש מאוד למעשה, יש לי הרבה אהבה לארץ הזו) שהנפילה הכרחית עקב הסתמכות על דומיננטיות שאת הסוף שלה כבר רואים.

        אהבתי

  4. נותר לי רק להניח שהכותב פשוט מעולם לא היה בארה"ב. העוני פה הוא ברמה שלא קיימת בישראל, בממדים שלא קיימים בישראל, שלא בא על אירופה. ההשכלה הגבוהה עולה עשרות או מאות אלפי דולרים בשנה, והשיעבוד למוצרים הביא אותם למקום שבו הם מרמים אחד השני עד אם קץ כדי להשיג עוד כסף בשביל עוד מוצרים שלא יביאו להם אושר

    אהבתי

  5. יש לי תחושה שהכותב/ת לעיל מעולם לא היה/היתה בכל מקום עיר ומדינה בארה"ב, ואין לו/לה שום יכולת להסיק על הכלל מכמה דוגמאות פרטניות אליהן נחשף/ה במהלך שהותו/ה בארה"ב (גם אם מדובר בכמה שנים). גם במערב אירופה יש לא מעט מקומות שמי שיבקר שם יחשוב שמדובר במדינות עניות.

    אהבתי

  6. הנושא מאוד מעניין, והעיסוק שלך בו מפורט ובהיר.
    אתה מונה 5 בחינות לפער בין התמ"ג לנפש ובין "איכות חיים" (לדעתי הרבה יותר מדוייק יהיה להגיד רווחה כלכלית, ואני מניח שלא במקרה בחרת להשתמש במונח הכללי איכות חיים במקום זה..), ונראה שהמדד החדש מטפל בהן, אבל מפליאה אותי אי ההתייחסות לפער העיקרי והכי חשוב: אי השוויון משמעותו גם ניצול יעיל פחות של הפוטנציאל הכספי לאיכות חיים, בגלל העיקרון האינטואיטיבי של תועלת שולית פוחתת, שנכון גם לכסף. לכולנו ברור שאי אפשר למדוד את ה 100 דולר האחרונים של מיליונר כמשמעותיים לאיכות חייו באותה מידה שבה ה 100 דולר האחרונים של הפועל העני משמעותיים לאיכות חייו. לכן ככל שיש יותר שוויון בהתפלגות ההכנסות – איכות החיים הכוללת חלקי סך האוכלוסיה – גדולה יותר.
    בגישה הנכונה, אם כן, במדינות סקנדינביה יותר איכות חיים, וליתר דיוק רווחה כלכלית.

    אהבתי

    1. הערתי שהפוסט לא עוסק באי שיוויון ואפשר לראות את הדברים בקונטקסט אישי, אין כאן נוסחה אלא רעיון.
      לתגובתך בנושא התועלת השולית, אתה מתאר אי שיוויון בהוצאות ולא אי שיוויון בהכנסות, שהראשון נמוך משמעותית מהשני בכל המדינות המפותחות – לא בדקתי את נתוני ארה"ב וסקנדינביה, אבל זה בהחלט מדד טוב יותר מאי השיוויון בהכנסות.
      כדי להתעמק באי שיוויון נדרש לתאר את המוביליות ברמות ההכנסה ובעושר של אדם לאורך חייו ובאופן בין-דורי, ולבדוק גם את בסופו של דבר את רמת החיים האבסולוטית, שהרי לא הגיוני שמדינות אפריקאיות עם אי שיוויון זהה לשבדיה ידורגו אותו הדבר כמוה – הטיעון ברשומה שלי היה על רמת החיים האבסולוטית.

      אהבתי

  7. הפוסט מעניין מאוד ומעלה נתונים ראויים לתשומת לב. אבל יש נקודה שהיא גם לא משמעותית וגם מהותית לו – מה זה איכות חיים? לדעתי הדברים החשובים ביותר לרמת החיים הם לא רמת הצריכה. כשאני חושבת על "רמת חיים" כמה כסף יהיה לי זה חשוב, אבל הוא מקבל בערך אותו משקל כמו לא מעט גורמים אחרים, למשל, מערכת הבריאות, רמת הפשיעה, מערכת החינוך, שעות העבודה השבועיות, היחס החברתי לאורח החיים שלי. כל זה אלו טובין ציבוריים שאי אפשר לקנות (טוב, בריאות לפעמים אפשר, אבל ארה"ב קונקרטית גרועה בזה מסיבות היסטוריות).
    הטענה הזו לא משנה את זה שרמת הצריכה באר"הב גבוהה יותר. אבל לקרוא לזה" רמת חיים" מרגיש לי שגוי, סותר את ההבנה האינטואיטיבית שלי למונח.
    ציינת את זה בשתי שורות במאמר, אבל לדעתי זה ראוי להרבה יותר משתי שורות. אוסיף גם שאני חושבת שכמה מהגורמים להצלחה הכלילית של ארה"ב פוגעים באיכות החיים, אבל זו טענה מרחיקה לכת, והיא רק השערה שדי קשה לבדוק.
    אבל למשל, אני (כמו רוב בני האדם) שונאת סיכון. ולכן מעריכה מאוד רשתות ביטחון שיש יותר במדינות סקנדינביה. מעריכה את האפשרות לעבוד פחות שעות (וכמות שעות העבודה לרוב נקבעת בתעשייה והיכולת שלי לשנות אותה היא מוגבלת מאוד), מעריכה את האפשרות לחיות באזור כמות הפשיעה בו זניחה.
    באופן כללי, אני לא חושבת שרמת צריכה היא רמת חיים. יש מוצריםם שמשפרים את איכות החיים משמעותית, ויש כאלו שלא.
    עכשיו, אני לא באמת מביאה מדד אלטנרטיבי (הייתי שמחה אם מישהו היה בונה אתר שמאפשר לי לבחור מתוך איזו רשימה את הדברים החשובים לי ולשקלל לפי זה, אבל זה ממש מסובך לבנות את זה בגרסא שאני מדמיינת).
    אישית, אני מאוד לא אוהבת את זה שאנשים מדברים על רמת צריכה בתור רמת חיים, ולא מרגישים צורך לסייג את זה באלף הסתייגויות (או עדיף, פשוט לא לקרוא להכנסה הפנויה שלי רמת חיים). יש פה הנחה שלדעתי לא רק שגויה אלא גם מזיקה במגוון דרכים (שהם כל הדרכים הגרועות בהן אנשים עושים דברים שפוגעים ברמת החיים שלהם כי הם מבלבלים בינה לבין רמת הצריכה).

    אהבתי

    1. תודה על התגובה.
      הפוסט בא כהמשך לעניין המקובל בספרות הכלכלית – יש לטיעונים (המעניינים והידועים) שהעלית תשובות טובות שהפוסט לא עסק בהם – על חצי רגל, ניתן לומר שקיים מתאם מאוד גבוה בין פרמטרים אחרים לבין איכות חיים שאת מתארת, ביניהם מדדי בריאות, פשיעה, שעות עבודה וכד', וארה"ב לא בהכרח גרועה בהם כמו שמצטייר בתקשורת הפופולרית.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s