ונצואלה, הסיפור האמיתי

הרפובליקה הדרום-אמריקאית עולה לכותרות בישראל ובעולם בשנים האחרונות לעתים קרובות, בהקשרי המצב הכלכלי והפוליטי שנוכח בה, ולאחרונה אף זכתה לסטטוס מראש ממשלת ישראל שגרר תגובות רבות בפייסבוק ובאתרי חדשות [1,2,3,4] מכל המינים.

הפוסט של נתניהו אינפנטילי, מוטעה ברמת הנתונים, לא משכנע ובעל גרפיקה מזעזעת – מה שיותר גרוע הוא שהתגובות הצליחו להתעלות על המקור בכל פרמטר מלבד הגרפיקה – ביניהן כתבות של ניצן הורוביץ ב'הארץ',ירון הופמן-דישון באתר 'העוקץ' ויונתן קירשנבאום באתר 'דבר ראשון' כאשר השניים האחרונים צוטטו על ידי ד"ר דותן לשם שהגדיל והעתיק גרף מוטעה (פירוט בהמשך) שצריך הבנה מועטה מאוד בתחום הכלכלה על מנת לראות את הטעויות הגסות בו.

ונצואלה היא קורבן מיוחד לקללות שונות ומשונות מעשי ידי אדם ברובן, שלא החלו בעלייתו של הוגו צ'אבס לשלטון, אולם הוויכוח עתיק היומין על קריסתה מעלה טענות מימין ומשמאל על הסיבות (ונתעלם ברשומה הזו ממכחישי מציאות כגון ד"ר אפרים דוידי שזוכה לזמן מסך ולא בתור ליצן חצר בתאגיד השידור כאן ובדה מרקר).

רוב הטענות לגבי מצבה הכלכלי של ונצואלה ניתנות לבחינה אמפירית, או לכל הפחות לקבל מושג מנתונים ועובדות אינספור שניתן לשלול איתן כמעט את כל הטענות הנפוצות שעולות לסיבת המשבר הכלכלי החמור, ביניהן:

1. ירידת מחירי הנפט הנם הסיבה המרכזית למשבר הכלכלי

2. אין לשייך לסוציאליזם במתכונת הצ'אביסטית חלק מהאחריות למשבר

3. ממשלת צ'אבס הביאה לצמיחה מיוחדת עד לעלייתו של ניקולאס מדורו

4. הורדת העוני והאי שיוויון דומה באיזה שהוא מובן למדיניות סוציאל-דמוקרטית בסגנון סקנדינביה

5. רק המדיניות הסוציאליסטית של צ'אבס הביאה למשבר

 

הרשו לי לפתוח בסקירה היסטורית קצרה על ונצואלה, שמעטים מתייחסים אליה, והיא חשובה להבנת התמונה הגדולה (המקצרים יכולים לקפוץ הלאה).

 

הסיפור המלא

את הנפט בוונצואלה גילו האינדיאנים עוד לפני גילוי אמריקה – הם השתמשו בו לתרופות ולזיפות סירות ולא בשימושים המוכרים שלו כיום.

כבר סימון בוליבר, משחרר מדינות דרום אמריקה הלאים את שדות הנפט בשנת 1811 של ונצואלה, אולם השינוי הדרמטי בכלכלה לטובת חלקו הגדול של הנפט בכלכלה החל רק יותר ממאה שנה מאוחר יותר, בעקבות מלחמת העולם הראשונה ועליית הנפט כסחורה עולמית.

ניתן לחלק את ההיסטוריה הכלכלית של ונצואלה במאה וחמישים השנים האחרונות ל-3 תקופות עיקריות, עוד טרם מגיעים לצ'אבס.

התקופה הראשונה הינה עד שנת 1920 – ונצואלה מדינה די מפגרת ביחס לשכנותיה ולמדינות רבות בעולם ונשענה על כלכלת חקלאות. בשנת 1870 לדוגמה (אולי ד"ר לשם יאשים אותי בצ'רי פיקינג), בוונצואלה ישנו תוצר נמוך מאוד יחסית לאורוגוואי, צ'ילה, פרו, ברזיל וקולומביה:

בתקופה השנייה, עם עליית הנפט המדינה צומחת והופכת תוך 4 עשורים למדינה השישית העשירה בעולם, כאשר רק ארה"ב, שוויץ ו-3 מדינות קטנות מהמפרץ הפרסי לפניה בתוצר לנפש. סיומה של תקופה זו בשנת 1958, עם נפילת המשטר הצבאי ועליית פופוליסטים בסגנון קומוניסטי לשלטון.

התקופה השלישית היא למעשה הידרדרות ארוכת טווח שבה שלוש נקודות משמעותיות שהשפיעו על הכלכלה – בשנים 1958-9 ונצואלה עברה תהליך חלוקה מחדש של אדמות והחל תהליך ההידרדרות. ב- 1974-1976 לאחר משבר הנפט, איחוד Opec, ועלייה עצומה בהכנסות הממשלה היא מלאימה את זיכיונות הנפט ועוברת לירידה נוספת (או סטגנציה ביחס לשאר העולם שממשיך להתקדם, איך שתבחרו).
בסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים ונצואלה עוברת משבר משמעותי בעקבות חוסר יכולת לשרת את חובותיה (שעלו משמעותית יחד עם עליית התוצר וחלק הממשלה בנפט החל ממשבר הנפט של שנות השבעים).

את כל השלבים אפשר לראות בגרף מסכם של התוצר לנפש בוונצואלה ביחס לארה"ב במאה החמישים השנים האחרונות:

היו כמובן תהליכים נוספים ומדובר בהפשטה של ההיסטוריה הכלכלית של ונצואלה, אולם התהליכים ברורים – המהפיכות הקומוניסטיות, הרבה לפני צ'אבס, גרמו לנזק עצום למדינה ולתושביה למרות הנפט ולא כפי שהציג זאת ניצן הורוביץ כ"מחלה הולנדית" – המטבע הוונצואליאני בכלל נחלש ברוב השנים בעקבות הדפסת כסף עקבית ע"י הממשלה המקומית וקיבוע שער החליפין:

 

הטעיה מספר 1 –  מחירי הנפט הנם הסיבה המרכזית למשבר הכלכלי

"עקב התלות המוחלטת בנפט, ונצואלה הוכתה שוב במחלה שכבר פגעה בה כמה פעמים, גם כאשר שרר בה קפיטליזם קיצוני… כשמחיר הנפט עלה, ונצואלה נהנתה מהכנסות יפות. כך מימן צ'אווס את הרפורמות החברתיות. סקטורים אחרים — חקלאות, תעשייה — הוזנחו [רמז לכך שהממשלה לא ביצעה חלוקה יעילה, טיעון מפתיע; א"י]. כשנפלו מחירי הנפט, נפלה גם ונצואלה, עד כדי כך שלא נותר במה לשלם על יבוא מזון. אין לכך קשר לאופן חלוקת ההכנסות, אלא לפיתוי של כסף זמין, בלי פיזור של הסיכון." (ניצן הורוביץ)

"בפוסט בו השווה נתניהו בין ישראל לונצאולה הוא במקרה בחר להתחיל ב-2013, שנה לפני קריסת מחירי הנפט, שכלכלת ונצאולה תלויה בהן." (ד"ר דותן לשם) 

"לפי ד"ר אפרים דוידי מאוניברסיטת תל אביב, בוונצואלה, כמו במדינות אחרות בדרום אמריקה, מקור הבעיה הוא המשבר הכלכלי שנבע מהסתמכות כמעט בלעדית על יצוא של חומרי גלם (בעיקר נפט), שמחירם צנח." (דה מרקר) 

הבאתי כמה דוגמאות מתוך רבות לטיעון המוזכר פעמים רבות בתקשורת העולמית והמקומית.

חלקן של הכנסות הנפט בכלכלת ונצואלה אכן גדול מאוד והיא אכן נסמכת על יצוא נפט – אך אם נסתכל על היסטוריית מחירי הנפט נראה שהם דומים למחירים מלפני מספר שנים והתוצר לנפש קטן יותר.

מלבד זאת, מחירי הנפט עלו מעל 50% בשנת 2000 (טרם שביתת הנפט של 2003) אולם התוצר צמח באופן נמוך מאוד:

מדוע התלות הגדולה בנפט עובדת רק בכיוון אחד לטענת תומכי צ'אבס?
מדינות רבות תלויות בנפט, כגון המפרציות ונורווגיה – מדוע הן אינן חוות ירידה משמעותית בתוצר כמו ונצואלה?

נקודה אחרונה ביחס לטיעון הנ"ל היא שמחירי הנפט התייצבו בשנתיים וחצי האחרונות אולם כלכלת ונצואלה ממשיכה בצניחה:

בקיצור, הטוענים שכל הסיפור הינו ירידת מחירי הנפט מטעים את הציבור ביודעין או מבורות -מהנתונים והעובדות עולה שיש לכך קשר קרוב לזניח לעוצמה של הקריסה אם מתייחסים לתקופת השלטון מ-1999 ועד היום.

הטעיה מספר 2 – אין לשייך לסוציאליזם במתכונת הצ'אביסטית חלק מהמשבר

"צ'אווס גם פעל. הוא העלה באופן דרמטי את ההוצאה הציבורית, לאחר שהגדיל את חלקה של המדינה בהכנסות הנפט, שעד אז זרמו ברובם לתאגידים בינלאומיים. מיליוני אנשים זכו בדיור, בשירותי רפואה ובחינוך." (ניצן הורוביץ)

צ'אבס בהחלט פעל – הוא הגביר את כל העיוותים בתמריצים ובכלכלה של ונצואלה ולכן היא מתדרדרת.

גם אם נקבל את טענותיו של הורוביץ שהכסף חולק באופן הוגן יותר, זה לא מסביר מדוע תפוקת חביות הנפט של ונצואלה צנחה בתקופתו של צ'אבס:

והנה גרף מעודכן יותר המראה ירידה של יותר מ-30% בזמן השלטון של צ'אבס ומדורו בזמן שטכנולוגיות חדשות הביאו למהפיכה אדירה במדינות אחרות (ארה"ב כמעט והכפילה את התפוקה מאז 2011):

תהליך ההלאמה האיטי בוונצואלה בא לידי ביטוי בגרף – בתחילה הועלו מיסים ותמלוגים, לאחר מכן הופקעו זיכיונות ולבסוף גורשו חברות בינ"ל כאשר כל התהליך החל ב-2001 והתרחש עד לאחרונה – כיום הפסיקו כמעט לחלוטין ההשקעות הזרות במדינה.

בנוסף ובהקשר לטיעון הקודם – לא ברור מדוע ייצוא מוצרים שאינם נפט (Non-oil Exports) צנחו בתקופת הסוציאליזם הבוליברי כפי שניתן להבחין בצבעים התחתונים כאן (מבוסס על ערכי ייצוא):

 

הטעיה מספר 3 – מדיניות ממשלת צ'אבס הביאה לצמיחה מיוחדת עד לעלייתו של ניקולאס מדורו

זוהי טענה נפוצה המדגישה מספר נקודות ממסמך של הבנק העולמי על הורדת אי השוויון והעוני בוונצואלה – שהם בהחלט חיוביים (אם כי לא בדרך ההגעה אליהם) אבל אינם ייחודיים לוונצואלה שדווקא "נהנתה" במצב הפתיחה משיעורי עוני ואי שוויון נמוכים באופן יחסי למדינות הסובבות אותה.

במחקר מצוטט אחר של ה-IMF משנת 2014, מראים השוואה במדדי עוני ואי שוויון במדינות אמריקה הלטינית – ונצואלה אינה בולטת לחיוב בין השנים 2000 לשנת עדכון המחקר:

בגרפים הימניים, ככל שמדינה נמוכה יותר מהקו כך היא בולטת יותר  לחיוב בירידת שיעורי העוני ואי השוויון. נראה שוונצואלה לא חריגה וקשה להבין מה ההתלהבות הגדולה לאור העובדה שיש לה את מצב הפתיחה הטוב ביותר בהתייחס למשאבי הטבע שלה.

הצמיחה של ונצואלה בתקופת צ'אבס גם היא אינה חריגה ביחס לשכנותיה ואם כוללים את תקופת מאדורו היא אחת המדינות שצמחו הכי לאט באמריקה הלטינית לפי דו"ח של מקינזי:

יונתן קירשנבאום ודותן לשם גם הציגו גרף (וציינו) כי ונצואלה צמחה פי 3 בזמן צ'אבס בזמן שישראל, צמחה רק פי אחד וחצי באותה תקופה. 

 עכשיו, מלבד הטענה המגוחכת לאור עיקרון התפוקה השולית הפוחתת ומיקומה הגבוה יחסית של ישראל,  הגרף גם שגוי שכן הוא מציג נתונים במחירים שוטפים ולא במחירים קבועים על פיהם ישראל צמחה יותר כיוון שהאינפלציה בה נמוכה בסדרי גודל.

צריך גם לציין שהגרף של נתניהו עצמו בפוסט מראה מספרים לא סבירים לחלוטין לגבי ונצואלה, גם לכך הם אפילו לא שמו לב.
הטעיה מספר 4 – הורדת העוני והאי שיוויון דומה באיזה שהוא מובן למדיניות סוציאל-דמוקרטית בסגנון סקנדינביה

ישנה נטייה לרמוז על קשר בין מדיניות הרווחה של צ'אבס למדיניות הרווחה של מדינות סוציאל-דמוקרטיות כפי שהזכיר ניצן הורוביץ.

כמובן שאין לכך אחיזה במציאות בה ונצואלה מדורגת מבין המדינות הגרועות בעולם בחופש לעסקים, הגנה דרך חסמי סחר, פיקוח מחירים על מזון וכן הלאה, ואילו הסוציאל דמוקרטיות מצפון אירופה מדורגות בין המדינות המובילות בעולם.

 

הטעיה מספר 5 – רק המדיניות הסוציאליסטית של צ'אבס הביאה למשבר

כמו שהצגתי ברקע, המדיניות של צ'אבס ומדורו היא המשך ההדרדרות ארוכת השנים, הפופוליזם נפוץ מאוד בדרום אמריקה ולמרות הקריסה של הכלכלית של המדינה – היא בכיוון גרוע כבר עשורים רבים.

הקריסה של השנים האחרונות היא באמת יוצאת דופן, ונובעת מהחמרת הצעדים הכלכליים הגרועים ע"י מאדורו – קריסה של כ-30% בתוצר לנפש ע"פ הערכות ה-IMF דומה יותר למדינה במלחמת אזרחים מאשר למשבר נפט או כל תירוץ אחר.

 

התייחסות לתירוצים נוספים שנוטים להזכיר: 

א. המדינה מושחתת בלי קשר לצ'אבס וזו הבעיה המרכזית שבגללה הסוציאליזם לא עובד

לפי המקור הבא המצב מחמיר ולא סטטי:

וונצואלה כנראה הגיעה למקום האחרון בדרום אמריקה בזכות המשטר הבוליברי:

ב. אז מה אם התוצר לנפש ירד, זה לא מדד לאיכות חיים אלא רק סמל ניאו-ליברלי

כמובן שמדדי בריאות שונים גם הם מראים קריסה:

וגם התגברות של הרצח ופשע הם בעיה של איכות חיים:

(הארגון המדווח שמרני מאוד – ישנן טענות שהגיעו לשיעורים גבוהים פי 3)

ג. ארה"ב הקפיטליסטית ששולטת במוסדות העולמיים מנסה לחסל את ונצואלה 

ראשית, ידוע שארה"ב התערבה במדינות דרום אמריקה ועודדה הפיכות וממשלות בובה (גם בוונצואלה ב-2003) – בטווח הארוך זה גם כנראה היה גרוע וגרם לתמיכה במטומטמים מהצד השני.

שנית, כחצי מיצוא הנפט של ונצואלה נרכש ע"י ארה"ב (למרות שהיא הולכת ומתקרבת לעצמאות אנרגטית) והיא מייצאת דלקים מזוקקים לוונצואלה בשיעור הולך וגדל בשנים האחרונות – כך שאם כיום היא רוצה להתערב ו"להפיל" את ונצואלה היא יכולה לעשות זאת במחיר נמוך מאוד – העובדה היא שכרגע היא לא פועלת, על אף שהושמעו הצהרות לאחרונה בנושא.

סיכום

המצב של ונצואלה גרוע, בעיקר בגלל מדיניות גרועה ואזרחים בורים שמחאו כפיים ובחרו את הפוליטיקאים שדרדרו את איכות חייהם בטווח הארוך.

ההטעיות שעולות בקשר לטיעונים שונים נובעות משילוב של בורות והטיה קיצונית בכלי תקשורת בישראל ובעולם לטובת אנשים המצדיקים משטר גרוע בקנה מידה בינלאומי.

למרות הפסימיות – גילוי האמת וקעקוע ההטעיות והשקרים הם יעד שאפשר להשיג.

אתם מוזמנים לשתף את חבריכם, וכמובן להעיר ולהאיר על מנת שאתקן נקודות שהצגתי באופן לא מדויק.

 

*הערה לגבי הנתונים:

ונצואלה הפסיקה לדווח נתונים רשמיים למוסדות הבינלאומיים ב-2014 והשנים לאחר מכן נסמכים על הערכות שונות (של המוסדות הבינלאומיים כמובן, לא שלי) ודיווחים לא רשמיים – ייתכן שהם מוטים אולם הם מגובים בתמונות, סרטונים ועדויות שלא ניתן להסתיר בימינו – ביניהם תורים עצומים לחנויות מזון, ציד בע"ח ואף אחד מהמפקפקים אינו מציג נתונים אמינים יותר, שאם היו יכולים לשרת את הממשל של וונצואלה – ודאי היו מוצגים זה מכבר.