מיסוי עניים הוא המפתח למדינת הרווחה הסקנדינבית

לעתים קרובות נהוג בישראל לבצע השוואה לרמת השירותים הניתנים במדינות סקנדינביה – מעטים, אם בכלל, מתעניינים בצורך והאופן בו ממומנים השירותים האלו באמצעות כסף שנגבה ממשלמי המסים.

ברשומה הבאה, אציג השוואות בין ישראל ל-2 מדינות סקנדינביות (דנמרק ושוודיה) ולשוויץ – כולן מדינות מאוד מפותחות, בעלות כלכלות חזקות ותחרותיות שאנחנו מקנאים בהן.
מטרת הרשומה היא להראות שהמסים בסקנדינביות מאוד גבוהים, והמפתח למיסוי הכנסה גבוה הוא מסים גבוהים בעיקר על עניים (וכנגזרת מכך על מעמד הביניים ועשירים).

הרשומה מתחלקת ל-3 נושאים כיצד הופכים למדינת רווחה:
שלב א' – עודף תקציבי ואי בזבוז;
שלב ב' – תקציב הביטחון והמעמסה שלו;
שלב ג' – מדוע מיסוי עניים הוא המפתח לכל הסיפור.

שלב א' – להיות בעודף

כדי להפוך לדנמרק או שוודיה, צריך לנהל תקציב כמו הדנים והשוודים, אין בסיפור הזה ארוחות חינם – ומדינות סקנדינביה אינן מממנות את עצמן דרך חובות, כפי שמציעים לעתים פוליטיקאים המציגים עצמם כתומכי הסוציאל-דמוקרטיה.
הגרף הבא מציג את החובות פחות הנכסים ("העושר הפיננסי") של מדינות ה-OECD:

מדיניות כלכלית נכונה, היא להיות לעתים בעודף, ולא לחיות על הקצה; הגרף מציג את החוב הממשלתי ב-20 השנה האחרונות:

הדרך להתנהלות אחראית, היא חוב נמוך שמשפיע ישירות על הריבית ומידת הסיכון של המדינה – אין דרך להתחמק מהנושא ובמדינות סקנדינביה כשיש עודף בתקציב אין בזבוז אוטומטי על מנת להגיע ליעד הגירעון.

שלב ב' – הוצאות ביטחון הן פער שחייב להתחשב בו (אפשר לדלג, זו נקודה ידועה)

אפשר להתייחס אליהן כגורם חיצוני שאי אפשר לשנות – אך 5% מהתוצר הוא פער עצום (50 מיליארד ש"ח) שאין לנו להשתמש למטרות אחרות, על פי המדד של הוצאה ממשלתית לפי יעדים, ישנם שני סוגי הוצאה:
למשקי בית אינדיבידואליים (כמו קצבאות, חינוך, בריאות וכד'):

והוצאה קולקטיבית (ביטחון, סדר ציבורי, ממשל וכד'):

כמעט כולה נובעת מהוצאות הביטחון:

ניתן היה להגיע לרמת ההוצאה של מדינות סקנדינביה למשקי בית אינדיבידואליים (העברות וכו') במונחי GDP כמעט אך ורק מצמצום הוצאות הביטחון, כך שזה מחסום שבו יש לנו תקרת זכוכית (יחד עם הוצאות הריבית ונושא הגירעון שהוזכר קודם) שאיננו יכולים לחצות בשלב הנראה לעין.

שלב ג' – הטלת מסי הכנסה גבוהים במיוחד על עניים (וכנגזרת על מעמד הביניים והעשירים)

זהו שלב חשוב, אולי הכי חשוב, בצד שמאפשר את ההוצאות.
השוני ברמת המיסוי בדנמרק ושוודיה נובע בעיקר ממיסוי הכנסה לעניים, ולא מיסוי מעמד הביניים וה"עשירים" – ואנמק בהמשך כיצד הגעתי למסקנה, אך קודם אציג את הבעייתיות בהשוואות מיסוי הכנסות ישירות:

1. מערכות המס (בעיקר הישיר) מורכבות באופן בלתי רגיל ביחס לנתונים אחרים.
   יש הבדל, לעתים משמעותי, בתמריצים שכל מדינה מספקת לאזרחיה – למשל בישראל יש מערכת של נקודות זיכוי במס הכנסה שנותנת הנחה להורים לילדים עד גיל שלוש שקשה מאוד לחשב בלי הנתונים המנהליים השלמים, במדינות אחרות קיימים הסדרים אחרים שלא ניתן בפועל להכניס אותם למשוואה.
2. שיעורי המס משתנים עם השינוי במצב המשפחתי – ישנם הרכבים שונים לגמרי של משפחות במדינות שונות, למשל שיעור גבוה של חד הוריות בחלקן, משפחות גדולות, גיל ממוצע (וחציוני…) שונה להולדת ילדים וכדומה – כל אלה מושפעים ומשפיעים על מערכת המס והתמריצים בתוכה.
3. מרכיבים רבים מתפלגים באופן שונה בין מדינות בתוך המיסוי הישיר – הביטוח הלאומי (בישראל גם מס בריאות) ומס ההכנסה הישיר הם העיקריים בתוכה.
4. בסיס ההשוואה הוא מורכב – מדינות רבות נוטות להחביא את שיעור המס (האמיתי) עד כמה שניתן מאזרחיהן וזאת באמצעות גביית מס ביטוח לאומי מהמעסיק ולא מהעובד (כלומר לפני ההכנסה ברוטו – המס לא מופיע ב"תלוש"). למשל בשוודיה מוטל מס כזה בגובה 23.9% (!) כך שהשכר ברוטו של העובד נמוך בהרבה מעלות המעסיק (בישראל המס השולי מהמעסיק הוא 6.76%).
5. ישנן מדינות בהן מוטלים מסים באופן שמתחלק בין הממשלה המרכזית לממשל המקומי.
6. הפרשות לפנסיה הן העניין הכי מסובך כאן – הן כמובן אינן "מס", אולם אינן מופיעות בנטו של העובד ושיעורן משתנה בין מדינות. הן לא מופיעות בחישוב (אך "חסרות" בנטו).

על מנת להתגבר על כמעט כל הקשיים שציינתי, בנה ארגון ה-OECD מאגר מידע שמרכז את הנתונים לגבי כל מדינה בשיעורי הכנסה שבין 50% ל-250% מהכנסות העובד ה"ממוצע". חיסרון ברור הוא, שאי אפשר לראות את המיסוי של המאוד עשירים והמאוד עניים, אך הפונקציות די דומות כפי שניתן להניח.
במאגר המספרים ממוצעים, כך שהשוואת התלוש שלכם לא בהכרח תביא לתוצאה זהה לתוצאות שתראו כאן, וכיוון שאני מתייחס בעיקר לעלות השכר של המעסיק, שהיא העלות האמתית, היא קצת שונה מהשכר ברוטו. בנוסף, אני בונה את הנתונים בעיקר על עובד ללא משפחה, כיוון שהתנהגות המיסוי הכולל דומה בכל הרמות וזה בגלל ששיעורי ההנחה אינם משנים את התמונה בצורה משמעותית וצריך לבצע התאמה שאינה אפשרית למשפחות הממוצעות ופירמידת הגילאים.
אם תרצו לבצע חישובים נוספים בעצמכם – הקובץ נמצא כאן וכולו מממידע נכון לשנת 2015 מה-OECD.

ג.1. בעיית שיעור המס השולי

האופן שבו מס הכנסה על שכר עובד הוא במדרגות, וזאת על מנת לא לפגוע בתמריץ ולא ליצור "צוק" בו שיעור המס גדול מ-100% כך שהתמריץ לעבוד יותר נפגע.
גם למס השולי ישנה תקרה מסוימת, מעליה התמריץ לרמות, להשתמש בטריקים חשבונאיים או לא לעבוד יותר מגיעה. הרי אם למשל נקבע רמת מס שולי של 75% גם בדנמרק מעט מאוד אנשים יעבדו וייתכן שתקבולי המס אף יירדו (כפי שקרה בצרפת; מחקר לדוגמה מעריך שהנקודה מעליה התקבולים יירדו היא בסביבות 54%).
מעניין שהמס השולי בדנמרק ושוודיה שונה – ומגיע לשיעור של 55.79% ו-67.1% בהתאמה (ישראל – 50%) ברמות הכנסה של כ-250% מהשכר הממוצע.

מושג חשוב נוסף הוא שיעור המס הכולל – למעשה כמה כסף "לוקחים" מסך ההכנסה. לדוגמה, אם לוקחים 20,000 ש"ח מתוך עלות מעסיק של 40,000 ש"ח, שיעור המס הכולל הוא 50%.

ישנו קשר הדוק בין שיעור המס הכולל לשיעורי המס השולי ההתחלתיים ("לעניים"), בגרף הבא ניתן לראות את המס השולי בשוודיה – שעולה בחדות מרמה של 48% לרמה של 63% – אך משפיע מעט מאוד על מגמת המס הכולל ביחס לנקודת ההתחלה של המס השולי:

אותו הדבר אפשר לראות בדנמרק:

זה עניין מתמטי – שיעור המס השולי הוא גבול עליון שמתקרבים אליו כל העת, אך לא ניתן להגיע אליו בהנחה שהיו מדרגות נמוכות יותר קודם לכן.
מכאן, שיעור המס הכולל תלוי בעיקר בכמה ההכנסות הנמוכות ממוסות – בואו נראה דוגמה יותר מופשטת:

במדינה א' אין פטור ממס שכר של עד 5,000 ש"ח בחודש – לוקחים 20% מהשקל הראשון. במדינה ב' ניתן פטור ממס לסכום הזה.
נקבע שיעור מס שולי מקסימלי של 50%:
על מנת למסות 10,000 ש"ח ב-25% (שיעור מס כולל), במדינה א' אפשר לקחת 50% רק החל מ-8,333 ש"ח ובמדינה ב' צריך לקחת 50% החל מ-5,000 ש"ח.

ישראל היא מדינה מסוג ב' – היא פוטרת בעלי הכנסה נמוכה ממס.

ג.2 איך ממסים עשירים בדנמרק?

בואו נניח הנחה סבירה, שמדינות סקנדינביה הגיעו לשיעורי המס השולי המקסימלי (כל המסים כלולים במס שנלקח מעלות השכר), ולא ניתן לגבות יותר מ-56.79% של דנמרק או לחילופין 67.1% של שוודיה.
אלה שיעורי המס הכולל לעניים ועשירים – שמרוויחים חצי ופי 2.5 מהשכר הממוצע, בהתאמה:

בואו נעשה תרגיל וניקח מהעשירים בישראל שיעור מס שולי כמו בדנמרק, אבל נשאיר את הפטור הקיים לאלו שמרוויחים 50% מהממוצע (ואלו שמתחתיהם) – בעיקרון ניקח רק מה"עשירים", אבל לא נעבור את שיעור המס השולי של דנמרק/שוודיה. מאיזו רמת שכר לדעתכם צריך לקחת שיעור מס מקסימלי של 56% למשל?

התשובה היא שאם ניקח מרמת שכר של 51% (שכר חודשי ברוטו של 5,860 ש"ח) שיעור מס שולי בגובה 56% נגיע לרמות מס כולל מהעשירים של 46.66%, שהוא כמעט ברמה של דנמרק. אותו הדבר לגבי שוודיה – אם ניקח 67% החל מרמת שכר של 51% מהשכר הממוצע, שזה פחות או יותר אומר שמכל שקל שהמעסיק משלם לעובד בשכר מינימום מקבל 33 אגורות בלבד, עדיין נגיע רק קרוב למיסוי העשירים בישראל כמו ברמת מיסוי העשירים בשוודיה.
אם למשל נבדוק את האופציה למסות רק החל מ-7,000 ש"ח נטו במס השולי השבדי (67%), נגיע למצב בו העשירים כבר משלמים מס כולל שקטן בכ-2% מהמס הכולל של כל העשיר השבדי.

ההבדל ברמות המיסוי בין דנמרק/שוודיה לישראל תלוי כולו במיסוי עניים שמרוויחים פחות מחצי מהשכר הממוצע!
עשיתי לכם גרף כמה ירוויח ישראלי אם נאמץ מערכות מס של שוודיה, דנמרק או שווייץ, יחיד ללא ילדים:

זוג עם שני ילדים, אחד מבני הזוג עובד:

כיוון שזה פחות נראה בגרף, שימו לב לפערים בשכר הנמוך – הם מניעים את כל הפער בשיעורי המס לאחר מכן:

אלו היו רק מסי ההכנסה.

ג.3 איך ממסים צריכה בסקנדינביה (את מה שנשאר)?

המע"מ בשוודיה ודנמרק עומד על 25%, שיעור גבוה מאוד, אם כי קיימים פטורים ושיעורים משתנים למוצרים ושירותים רבים (בעיקר בשוודיה) כמו עיתונים, אמנים, בתי קברות וכד'.

בשווייץ המע"מ עומד על שיעור של 8% עם שיעור נמוך יותר של 2.5% למזון, ספרים, עיתונים, מופעים ותרופות.

בישראל כידוע, המע"מ בגובה של כ-17% ויש פטור לפירות וירקות בלבד.

סיכום

השאיפה הישראלית למודל הסקנדינבי היא למעשה לחלק הקל שלו (ההוצאות הממשלתיות) ולא לחלק הכואב שלו (מס הכנסה על עניים בגובה 40%, ועוד 25% על מה שנשאר). אני חושב שזה מודל מעניין, אם כי הוא שונה מאוד מהמקובל לחשוב – אני מניח שאם תגלו לישראלי ששכרו 5,750 ברוטו שהוא צפוי לקבל במודל הדני 4,100 ש"ח נטו (לעומת 5,427 בישראל) – הוא בלשון המעטה לא יחלק פליירים למפלגה שתומכת במודל הדני.

לא התמקדתי בנושא ההוצאות, אך חשוב לזכור שפעילות הממשלה הסקנדינבית הממוצעת גבוהה בהרבה מיעילות הממשלה הישראלית, כך שניתן לעשות עם כספי המסים הרבה יותר גם לאחר שהם נגבים.

ההשערה שלי למודל התמריצים הכלכלי של המדינות הסקנדינביות אומר את הדבר הבא – אנחנו ממסים עניים בצורה משמעותית וכתוצאה מכך:

1. כל מי שנכנס לשוק העבודה אינו יכול לעבוד מעט, כי הוא ממוסה בכבדות ולמעשה הוא חייב להיות פרודוקטיבי רק כדי להצליח לחיות.
2. לאור רמת השכר הגבוהה של רוב האוכלוסייה, אין כמעט אופציה לעבוד בשכר נמוך לאור עלויות המחיה הגבוהות, שבחלקן לפחות נגזרות משיעורי מסים גבוהים ועלות שכר גבוהה.
3. מאיזו שהיא רמה של עושר (שאינה גבוהה באופן יחסי למדינות מפותחות), התועלת השולית לעבודה נוספת קטנה (בגלל מס שולי גבוה במיוחד) ולכן הרבה אנשים מוכשרים אינם ממצים את הפוטנציאל שלהם.
4. התוצאה של שני אלו היא שנוצר אי שיוויון נמוך מאוד.
5. שיווי המשקל שנוצר במדינות סקנדינביה התרחש בתקופה של צמיחה גבוהה, ולמעשה כמעט ובלתי אפשרי לשחזר אותו, בתהליך איטי של העלאת מסים על אוכלוסייה חלשה, מבחינה פוליטית (אם כי לתחזק אותו גם תחת משברים עתיים, דורש המון אומץ ורמת אמון גבוהה בממשלה).
6. המסים השוליים הגבוהים גורמים לפער הגדול (20-40%, תלוי במדד העושר) מרמת החיים בארה"ב ושווייץ (לדוגמה) שאוכלוסייה כל כך משכילה ומפותחת יכולה להשיג.

כמובן שמסים אינם הגורם היחיד שחשוב, אולם מבנה מערכת המס והתמריצים לעבוד משפיעים מאוד על תוצאות אי השיוויון – כפי שניתן לראות בגרף מהמחקר הזה (בסוף שנות השישים עברה דנמרק ממודל מיסוי משפחות למיסוי יחידים ובאותה הזדמנות הכנסות המיסים עלו בכ-7% מהתוצר בין השנים 1969-1971):

את שווייץ כמעט ולא הזכרתי, אך קיים בה מודל של מס גבוה משל ישראל על עניים ונמוך משל ישראל על עשירים – היא איפשהו באמצע ולמרות ששיעורי המס בה נמוכים מאוד, היא גובה סכומים גבוהים ביחס לשיעורי מס כל כך נמוכים.

יש כמובן משתנים נוספים משפיעים וחשובים – העדפות של האזרחים, הומוגניות של החברה, תהליכים היסטוריים ומוסדות, אבל גם בלי לתאר את כל אלה, משהו מאוד לא הוגן בתיאור המדינות הסקנדינביות רק על פי ההוצאות הממשלתיות ולא על פי מקורות ההכנסות – וזה לא מעשירים.