גרף בודד מדו"ח הכנסות המדינה ממיסים מהווה אנקדוטה המצביעה על רבות מהבעיות בהתנהלות הממשלה בישראל.
לקראת סוף כל שנה (וזה כמובן לא חדש), כל משרדי הממשלה משחררים את הרסן ומבזבזים את התקציב על חשבון ההוצאה ה"מתוכננת" (שחלקה גירעון) כך שתגיע ל-100% ביצוע ממה שאפשר.
לעתים, כמו בשנת 20166, הם באמת מצליחים להספיק לבזבז בזמן את כל הכסף וההוצאה כמעט בדיוק כמו המתוכנן (99.9% ביצוע), הגירעון כאחוז מהתוצר היה נמוך השנה בגלל עלייה בגביית המיסים בלבד.
בממשלת ישראל אין תכנון, אין חשיבה ארוכת טווח ויש זלזול גמור בכספי המיסים של האזרחים, והכל בידיעה מלאה של משרד האוצר והחשבים במשרדי הממשלה.
לדוגמה, ממוצע הוצאות משרדי הממשלה האזרחיים השנה הוא 16 מיליארד ש"ח בחודש עד דצמבר, בחודש דצמבר הוציאו 33 מיליארד ש"ח.
מישהו מחברי הכנסת או מהעיתונים הכלכליים שואל איזה שירותים ממשלתיים קיבלנו פתאום באותו חודש או לאן נעלמו 17 מיליארד ש"ח? אני לא שמעתי.
אם נחשוב על שימושי הכסף – לא מדובר ב"בונוסים" לעובדים ששכרם קבוע בהסכמים או במתן קצבאות פתאומי לאזרחים נזקקי רווחה. כנראה מדובר בהתקשרות עם ספקים חיצוניים לטובת המשרדים עצמם, שפתאום זוכים בהרחבת חוזים קיימים על בסיס "תספק לי כמה שאתה יכול בכל מחיר שתיתן, מי יודע מה יהיה התקציב שנה הבאה".
עכשיו, אפשר להניח שדוחים את ההוצאות ההכרחיות האלה לסוף השנה (כל שנה) – אבל גם מי שמאמין ברעיון הזה יסכים שמדובר בהתנהלות גרועה בפני עצמה.
כנראה שמשרד האוצר לא כל כך "שומר הסף" של התקציב וכספי המיסים שלנו כמו שאנחנו מדמיינים אותו.
כלכלה מהארץ והעולם 